אם פקחתי טיפה את העיניים של אנה, כמה טוב לי.

כשאני מרצה בפני קהל, אני יודע שאיני מכיר איש מהם, אפילו אם אני מכיר אותו.
איני יודע אם המילים שאני משמיע חולפות ליד האוזן או מכות בתאים האפורים של המאזין או המאזינה, הער או הערה.

למען האמת, אותי משרד הבריאות לא מחפש. גם לא רופאים קונבנציונליים. אני קוץ בתחת של מערכת הרפואה ה"תרופתית" הקיימת. אני אותו שור שחור על הכביש שבו נעות המכוניות הקרויות רופאים קונבנציונליים בזמן נסיעה בלילה.
אני סכנת נפשות. סכנה להמשך דרכם. אני עלול לגרום להם לחשוב אחרת וזה והתקלות איתי "עלולה" לגרום להצתת אור המסלק את חשכת ימי הביניים של הרפואה של הכדורים, רפואת ה"תרופות".

אני כותב כל זאת כהקדמה למכתבה של אנה. לא אנה מריה. אנה שהיא שלנו.

שלום ד"ר אבני

אינך בוודאי זוכר אך בשנת 2005 נתת הרצאה באוניברסיטה העברית בפקולטה לרפואה. אני אז הייתי סטודנטית בשנה שלישית בחוג למדעי הרפואה ( זהו חוג מוזר שבו חלק מהסטודנטים לא הצליחו להתקבל לרפואה ורוצים לפחות לעמוד ליד, חלק נוסף לא יודעים איך הגיעו לשם וחלק ממש קטן חולמים על להיות מדענים גדולים, להציל את העולם ולקבל פרס נובל. נכללתי בקטגוריה השלישית, רק בלי חלום על הנובל עקב הערכה עצמית נמוכה).
אז הגורל הביא אותי להרצאה שלך. ישבתי והקשבתי לסיפור המדהים על החלב והנזקים ועל תזונה והרגשתי שכל מילה וכל נתון נכנס אל תוך ראשי ופותח שם משהו ,כאילו , גורם לי להזכר בדבר חשוב שתמיד ידעתי אבל שכחתי. הרגשה של "הנה, זה מה שחיפשתי" ועוד הרגשה של רוח נעימה שמאווררת את החדר ואת המח ביום קיץ ישראלי. בסוף ההרצאה כל מה שרציתי שלא תלך ושתספר עוד משהו וניסיתי למצוא בראשי איזו שאלה לשאול אותך על מנת ליצור קשר להיות קצת על ידך, לגעת במשהו אמיתי ויפה שכל כך היה חסר לי במשך לימודי לתואר ראשון.
באותו יום הפסקתי עם מוצרי חלב והתחלתי לספר לכולם סביבי כל מה שזכרתי מההרצאה אח"כ קראתי גם את הספר. בהסתכלות לאחור בהרצאה זו עשיתי את הצד הראשון בדרך לגלות את נפלאות העולם, אבני בניה שלו ואת הגוף שלנו ממבט של התחברות לעצמי, למקור ידע אולטמטיבי. בדרך זו הפכתי לצמחונית, מודעת לתזונה, התחברתי ליוגה ומצאתי עוד הרבה מתנות נוספות.
ועכשיו אני מגיעה למטרת המכתב (סליחה אם כבר השתעממת). הגעתי לשלב בחיים שאני יכולה לשאול אותך שאלה. כל הדרך שעשיתי הייתה במקביל להמשך הלימודים שלי במוסדות האקדמיים ועכשיו אני באמצע דוקטורת בפקולטה לרפואה בטכניון בנושא ביולוגיה של גידולים סרטניים. הגעתי למסקנה שאני לא מביאה שום תועלת לאף אחד, אני לגמרי משרתת את עצמי ואולי את האגו של מנהל המעבדה. עובדה זאת גורמת לי צער רב. עם השנים צברתי ידע ויכולות שונות והייתי שמחה למצוא להם שימוש שיביא תועלת לזולת וגם סיפוק עצמי. אולי תוכל להייעץ לי משהו, לכוון או סתם להגיד לי מילה שתיים של חוכמה ובינה…
תודה רבה לך על הכל,
בכבוד רב,
אנה