המומחה לסוכרת…

לא. לא בקשתי את רשותה לשבץ את מכתבה באתר שלי.
החלטתי לא לומר מלה ולעשות מעשה.
היא הגיעה אלי כמטופלת. סוכרת. בסוף ההתייעצות לחצנו ידיים והחלפנו ספרים. היא נתנה לי את הספר שהיא כתבה ואני נתתי לה את "שוטי החלב". שיטת ברטר. אחוות מושכי עט, למילוי עמודים.
אני לא מנסה להתרברב. מעולם לא התעמקתי ברפואה פנימית. נכנעתי לכירורגיה ולקולונוסקופיות וסרטן המעי הגס. ולמרות שמשרד הבריאות לא נתן לי הסמכה לטפל בחולי סוכרת, עצוב לי לציין כי אין אף רופא, מומחה לסוכרת, באף קופה או בית חולים, שהצליח מאז תחילת עבודתו ועד יום מותו, לרפא חולה סוכרת אחד.
וזה באמת כואב.
כי יש אנשים, שבסיוע אינטרנט, ובלי אף רופא, הצליחו לרפא את עצמם מסוכרת. סוג 2.
הבעיה בסוכרת זו הוא הממברנה של התאים שנדפקה. ניקיתם את הממברנה ואז אין סוכרת.
ואלו, הקוראים לעצמם מומחי סוכרת לא יודעים כלום בנושא, מלבד לרשום איזה כדור שייצרו באיזו ארץ רחוקה.

אז הנה המכתב:

ביקשת לפני יומיים את סיפור השילשולים והרי הוא לפניך.

לפני ארבע שנים וקצת, בעקבות מספר חודשים של התזונה הנכונה, החל לרדת לי הסוכר לרמות שהיה לי ברור שאני יכולה וצריכה להוריד את המינון של כדורי הסכרת.

עד הסיפור שאני עומדת לספר לך – לעיתים נדירות סבלתי משילשולים או מעצירויות. (עצירויות רחקו ממני עד היום, תודה לבורא עולם כמו שכתוב בספר "שוטי החלב").
הלכתי לרופא שנחשב בין המובילים בארץ בטיפול בסוכרת, ד"ר X מעיר בצפון צפון הארץ. צמוד לים (כתב הרבה מחקרים, מרצה בארץ ובעולם וכו`. בקיצור מאכר גדול וכמו שגיליתי אחר כך גם אידיוט לא קטן…)

הוא קבע שעלי לשנות מינון התרופות והציע לי להחליף את המטפורמין שלקחתי אז בתרופה ש"אני בדיוק עושה עליה מחקר". אין ספק שאני אידיוטית לא קטנה, כי אז עוד לא הכרתי את ד"ר אבני ואת מחקריו, והמשפט הזה- אני בדיוק עושה מחקר עליה- לא הדליק אצלי שום נורית אדומה או כחולה.
הוא נתן לי ג`נוביה. ואמר – המשיכי את לקיחת הנובונורם, עם הג`נוביה, ואם נראה שאת מגיבה טוב לתרופה החדשה נוריד את הנובונורם. החכם שלי לא הסביר לי במלה על הסכנות הצפויות. בטח כי הוא עדיין נתקע בשלב החקירה, המחקר על התרופה החדשה.

ימים אחדים אחר כך הופיע שילשול. יום אחד. (איני נוהגת לקחת עוצרי שילשול).
אחרי ימים אחדים, שוב, יום אחד, וכך משך שבועיים שלושה. חשבתי שזאת איזו התנקות של הגוף מאוכל או משהו כזה והנחתי לגוף לעשות את מלאכת הניקוי בלי להתערב.
בינואר, בדיוק לפני 4 שנים, חטפתי שילשולים איומים שנמשכו שלושה ימים שבסופם התעלפתי (אמרנו שאני אידיוטית…) והובהלתי לבית חולים מיובשת, וצורחת מכאבים של התכווצויות שרירים.
בבית החולים עשו לי את כל הבדיקות האפשריות, אולטרסאונד בטן, קולונוסקופיה, בדיקות דם, ולא מצאו דבר.
העלו השערה שזה מהתרופה החדשה, שמתברר כי אחת מתופעות הלואי שלה בשני אחוז מהאוכלוסיה היא שילשולים… גם לנובונורם יש תגובה כזאת (לפי העלון המצורף לתרופה) ואני הרי זן נדיר הראוי להמנות עם שני אחוז מהאוכלוסייה ולא עם יתר האספסוף, וכך, כנראה השילוב בין שהשתיים היה קטלני.

בבית חולים הפסיקו לי את התרופה ושלחו אותי אחרי כל הבדיקות והשילשול שפסק בינתיים, הביתה.
השילשולים פסקו, אבל מאז מדי פעם (לפעמים משך יומיים שלושה, פעם עד שלוש ביום)- כאב בטן חד, שילשול ותחושת עייפות רבה.
לפעמים זה נעלם למספר שבועות ופתאום מופיע שוב רק ליום אחד.
בשהות החצי שנתית שלנו בתאילנד, לפני שנתיים, הלכתי מספר פעמים עם הבעייה כשהיא הופיעה, לבית חולים שם (הרפואה הפרטית שם ברמה כמו בארץ ולכן אני לא משתמשת במילה "טובה", אלא במילה "מערבית") . הבאתי מספר פעמים למעבדת בית החולים דוגמיות ריחניות של התוצרת ולא נמצא בהן שום דבר מפליל, לא נגיף ולא תולעת.

עד כאן הסיפור המלוכלך…
—————————-

לרופא היתה תמונה ברורה. הבחורה שינתה תזונה. הסוכר החל לרדת. מה עושה כל בעל תבונה? יושב וממתין. מצמצם כמות כדורים.
מי האידיוט שבכלל נותן תרופה נוספת, אחרת.
כשהסופרת שלי קראה לו מעכר ואידיוט, מי אני, הקטן במנסים לסייע למטופלים, שאסתור דבריה.