כמה מילים מניסיונה של אמא…

האמת היא שהאישה ששלחה לי מכתב, צודקת.
הכניסו אותנו, את ההורים, לפחד. צריך את זה ואת זה וגם את זה וגם סקירות עורפיות והמון בדיקות הדמיה ואיתור הבולבול… עד כי כל אמא, חלקים מזמנה, מתבזבזים על חרדות וחיפושי אינטרנט להרגעה, שלעולם לא תימצא.
חייבים לסלק את קורי העכביש הרפואיים, את רובם, כדי שההיריון יהיה משהו שאפשר להינות ממנו.

19 מאי 18:16
שלום לך אריה… אני מספרת לך את הספור שלי שתומך בגישה שלך כפי שהבנתי…
אני אמא לארבעה ילדים בגילאי 17 עד 22
כשנשאתי את ילדיי בבטני הרגשתי מלאת חיים ובריאה כאיילה.
לא חשתי שום צורך לפנות לרופא כדי שיפנה אותי לבדיקות כאלה ואחרות ..
גם לא רצינו לדעת את מין העובר. חשבנו כמה יפה פשוט לקבל את מה שהטבע {אלוהים} נותן. טיילתי הרבה ברגל.. אכלתי טוב .. לא עשנתי ולא שתיתי אלכוהול.. האמנתי באמונה שלמה {אני לא דתיה} שכך צריך לעבור הריון… בשמחה פעילות ואמונה. כך ילדתי את ארבעת ילדיי הבריאים.. בלידה רגילה… ולא בקרתי אפילו פעם אחת אצל רופא. הריון הוא לא מחלה.
אנחנו סבכנו את הכל ואפשרנו לרופאים ולרפואה לפלוש ולזרוע פחד איפה שצריכה להיות אהבה.
הפחד יוצר מתח ולחץ ואלו יוצרים את הקרקע למחלות עצמן. כן זה ספור לא רגיל ודי "קיצוני".
אבל הספור הזה עבד ארבע פעמים אצלי ויכול גם לעבוד בשבילכן…