אירועים על אמת- יולדות של מולדת.

המעשה שהיה כך היה, וכל כולו אמת,
שלא כמו הסיפור שכולו שקר
שכתב הבחור היקר והמוכשר, יוסי בנאי, בספרו "אנונימוס בלפי הגדול" (חובה לספר לילדכם).

חג שבועות היה אוטוטו.
שלוש התקרבו לקו הגמר
עינת
מיכל
ומֶגִי.
שתי הראשונות היו כלותי, נשותיהם של איתמר ושל אביתר, שכולם היו בני.
השלישית, אשתו של חבר בקציר,ירון, שהוא לי כמו בן, ולכן אבו אכרם, אביו של אכרם, קורא לי אבו ירון.

חג השבועות נפל לו על יום חמישי, כי כנראה יום שישי היה פשוט תפוס.
ביום שני עשו את הברית, לבנם של עינת ואיתמר. בירושלים. עומר שמו.
בסיום הברית קפצנו לבקר את הכלה השניה, מיכל, שכרעה ללדת אבל שכבה במיטה.
בהדסה עין כרם.
בחצות, שזה הגבול בין יום שני לשלישי, הקטנה, היא מיכל, ילדה. בת.
חזרנו הביתה על הפנים, כמאמר עמך.
ביום השלישי התקשר ירון ואמר- מגי צועקת. שמעתי את הצעקות בשפופרת. השעה הייתה 19:52.
אמרתי לאשה- יאללה. בדרך, שאורכה 300 מטר, שאלה אסתי: מה נעשה אם היא תלד? אמרתי שנעשה מה שעשו בגטאות ובמחנות ריכוז- נסייע בלידה. 19:55 היינו בביתם. הצעקות נשמעות
משכנעות.
דף ושעון ועיפרון.. אסתי החלה לרשום את זמני הופעת הציר.
בטח יש לי זמן. 20:01 נסעתי הביתה כדי להביא מכשיר רפואי לסגירת חבל הטבור, שהסתבר לא מתאים.
הבאתי גם בקבוק ארניקה, כדי לסייע ביציאה מהטראומה המיילדותית.
נסעתי מהר. על המדרגות לביתם הייתי ב 20:09.
הצווחות הקטנות ששמעתי בוקעות דלת לא היו של מגי. פתאום הבנתי מקורן.
נועם היה כבר בחוץ.
אסתי יילדה אותו.
באתי באיחור.
התינוק יצא במנח הפוך, עם הפנים קדימה, וכליאת כתף.
אסתי דחפה את היד לעומק (בטח שלא היו לנו כפפות), שלפה הוציאה את הכתף מן הרחם, והזאטוט עף אל העולם המואר.
באתי באיחור אך בזמן. כיסינו את הקטן במגבות שלא יברח לו כל חום גופו החשוף.
ניסיתי לתפוס את חבל הטבור- המכשיר, אוחז מחט, שהבאתי, היה קטן מדי.
בקשתי חוטים- ירון הביא חוטי תפירה.
אסתי אמרה שרוך. הוצאנו שרוך מנעלו של ירון (לי היו סנדלים), חתכתי לחצי- שטפתי במים חמים עם סבון.
בינתיים הילוד נח על בטנה של מגי, מכוסה במגבות.
מגי שכבה בשלולית דם קטנה עם קריש גדול, מה שאומר כי תפקודי הקרישה שלה טובים.
נועם ברוך הבא ישן על בטנה של אימו.
קשרתי את חבל הטבור בשני מקומות.
את הסכין של הירקות רץ ירון והעביר באש של גז המטבח. חתכתי, כמו פעם, בחדר הניתוח. הזאטוט השתחרר מהקשר הפיזי לאימו.
עם הסכין הזו איש לא יעשה ברית.
אסתי לקחה אותו לחדר הקטנים, נקתה אותו וכעבור דקה היה לנו קטנצ`יק מקסים, עם כובע תכלת של פעם, מביט בנו כאילו לא הבין מהיכן צצנו לו.
משכתי את חבל הטבור כדי לשלוף את השליה. נכון, ללא כפפות. השליה לא ויתרה על אחיזתה ברחם.
ויתרתי.
הלבשנו את מגי .
העמסנו אותה על האוטו ונסענו להילל יפה.
השאר היסטוריה.

יולדות של מולדת