מכתבה של ליה

שלום ד"ר אריה אבני,

דבר ראשון – הפכת לגורו שלי.

קניתי את ספרך ואני המומה מגאוניותך בהבנת גוף האדם וחוכמת אלוהים שברא אותו. כל מה שכתוב שם נכון.

ביקשת שקוראים עם סיפור חיים מיוחד שקשור לגמילה מהחלב ישתפו אותך, אז רציתי לשתף אותך בסיפור האנורקסיה שלי.

נתחיל מהתזונה ההונגרית-ניצולי-שואה שלי: כוס חלב גדולה בבוקר (עם חתיכת עוגה), לחמניה עם ממרח שוקולד חלבי לארוחת עשר, בצהריים בשר אבל אחר כך מעדני חלב וקורנפלקס עם חלב וכמובן ממתקי שוקולד (חלביים). מה טוב.

כשהתקרבתי לגיל ההתבגרות (11,12) התחלתי לסבול מסחרחורות, כאבי ראש והתקפי רעב.

הלכנו לרופא.

הוא בדק שתן ואמר שאני לא שותה מספיק. התחלתי לשתות קצת יותר מים.

(והרבה יותר חלב).

המצב החמיר. התחלתי להעלות בצריכת הממתקים כי רק נגיסה מהשוקולד עזרה לי להתגבר על הסחרחורת, פיתרון שהחזיק מעמד בדיוק חצי שעה. כך התחלתי בצריכה מופרזת של ממתקים, והשמנתי מאוד. לגיל 14 הגעתי כשאני שמנמנה ועדיין סובלת מסחרחורות, כאבי ראש והתקפי חולשה בלתי מובנים.

הלכנו שוב לרופא. ראה שהברזל שלי קצת נמוך, אמר שאני אנמית ושאני אוכל יותר חלבון.

אז אכלתי קצת יותר טונה. וכמובן עוד מוצרי חלב. בעיקר קוטג', שהרופא שיבח אותו כמקור טוב לחלבון.

בקיצור, הייתי חסרת אונים כי לא הבנתי למה אני אוכלת הכל מהכל ועדיין יש לי סחרחורות. הוספתי ירקות, הוספתי פירות, אכלתי יוגורט, אכלתי קוטג', אבל שום דבר לא עזר. ורק השוקולדים עזרו להקל על המיחושים – בדיוק לשעה.

ואז הפסקתי לאכול.

האנורקסיה שלי לא התחילה מרצון מכוון לרזות אלא מחוסר אונים ששום דבר לא עזר. הפסקתי לאכול הכל, חוץ מירקות, כולל מוצרי חלב.

ואז, באורח פלא, נפסקו הסחרחורות. נפסקו הבחילות. זה היה מדהים. הייתי רעבה מאוד, אבל התחושה הפיזית הנורמלית הייתה נהדרת. כיום אני יודעת שהגוף שלי טיהר את עצמו מלא מעט רעלים, וזה היה המקור לתחושת הטיהור, אבל אני לא ידעתי זאת וחשבתי שאוכל פשוט עושה לי רע. אז המשכתי כמעט לא לאכול כלום.

כשרזיתי התלהבתי מאוד מהרזון. ומכאן כבר התחילה האנורקסיה. כי ברגע שהייתי רזה מאוד, זה היה מדהים בעיניי, זה הרגיש לי ניצחון, שלווה סוף סוף, שהגוף שלי לא כואב ולא חוטף סחרחורות, אלא מקשיב לי. שאני מרגישה טוב. קישרתי את הרזון ואת ההימנעות מאוכל עם הרגשה טובה. וככה התפתחה האנורקסיה, ואיתה כל המצבים הנפשיים הנלווים. נכנסתי לדכאונות, התרחקתי מאנשים, נעשיתי רגישה. רציתי שליטה על עצמי ועל גופי. והכל- הכל בגלל שמלכתחילה לא ידעתי מה הוא הדבר שעושה לי רע כל כך, אז החלטתי שזה כל האוכל, האוכל המשמין הזה. אוכל הפך בעיניי לאויב. הוא זה שעשה לי רע.

רק עם ההחלמה שלי מאנורקסיה, טיפין טיפין, הבנתי מה אשם. זה קרה כשהתחלתי להחלים נפשית והתחלתי לאכול, וגיליתי לחרדתי שהתסמינים חוזרים. כמה נורא. כי בזמן שהייתי אנורקסית כולם אמרו לי שהאנורקסיה בטח עושה אותי חלשה, בטח עושה אותי מטושטשת, ואני לא הבנתי על מה הם מקשקשים כי הנה לראשונה מזה שנים רבות אני דווקא מרגישה נפלא. וכשהתחלתי לאכול שוב, כמובן ששוב יוגורטים וחלב, הבעיות חזרו. ממש נחרדתי: האם בשביל להחלים מאנורקסיה אני צריכה לחזור לכאבי הראש ולסחרחורות?? זה המחיר שגובה משקל תקין?? האם רק הרזון והרעב יציל אותי מהקקה הזה?? לא רוצה לעלות במשקל אם זה המחיר!!

הייתי שמחה לומר שזה הספר שלך שהציל אותי, אבל אז הוא עוד לא היה, וסתם מאמר שקראתי איפשהו על פגיעה בספיגת הברזל שנגרמת ממוצרי חלב גרם לי להחליט שאולי אני כן אוכל, אבל לא חלב.

והתחלתי לאכול, אבל לא חלב.

ואת השאר אתה כבר יכול לנחש.

היום אני בריאה ברוך השם הגדול, אבל עדיין מבולבלת ונלחמת עם המידע הסותר שמפציצים אותי בו בכל מקום. גם בספר שלך לא כל הדברים מובנים, ואני מבקשת בבקשה שתענה לי על דברים פעוטים לא ברורים:

– היוגורט. כמעט לא התייחסת אליו בספר, ורציתי לדעת, נאמר בזכותו כה הרבה, והוא משתלב לי כל כך יפה בתפריט עם זרעי הפשתן והדבש, האם צריכה של גביע יוגורט קטן (150 מ"ל) ביום גם הוא בגין פגיעה בבריאות? או שמא עליי להימנע מכל מיליגרם של מוצר חלב?

– המלצת על צום (של שתיית מיצים/מרקים) לטיהור וניקוי הגוף. אני מפחדת שעשיית צום תחזיר אותי למחשבות של האנורקסיה, לכן כמובן שאני נמנעת, אבל באופן כללי, האם אדם שלא צורך כמעט כלל מוצרים מעובדים ותעשייתיים אלא מקפיד להיצמד לתפריט "משעמם" של ביצים, דגים וקטניות וירקות, ומתרחק ממקומות זיהומיים (מעשנים, מכוניות), האם גם אדם כזה זקוק ליום צום?

– באותו עניין: קראתי באיזשהו מקום שיש לאדם בגוף מאגרי גליקוגן, וכשהם מתמלאים אז האינסולין שלו "מגדיל" את עצמו בהתאם לרמות החדשות, ולכן, כך נכתב שם, כדאי פעם בשבוע לעשות או יום צום או יום נטול פחמימות, כדי לרוקן את המאגרים ולהשאיר את צריכת האינסולין נמוכה. זה נכון או קישקוש? כולם סותרים זה את זה, אבל עליך אני סומכת שתאמר לי מה שנכון.

– ביקרת בחריפות את הטונה המשומרת, האמנם היא גרועה כל כך? ואם כן איזה חלבון מלא מומלץ חוץ מביצה, הודו אדום זה בסדר? הרופא המליץ לי בחום על הודו אדום אבל אני כבר מתקשה להקשיב לו בענייני תזונה.

אגב, אני מטופלת אצל דיאטנית קלינית כך שאל תחשוש שכל עצה שלך תהווה "תחליף לייעוץ מקצועי" (וכמובן גם "פתח לתביעות") כי בגדול אני ניזונה מהתפריט שלה. אבל גם היא מטיפה בהתלהבות למוצרי חלב וללחם דיאטטי, ומאחר ואלה בדיוק שני המוצרים שעשו לי רע כל כך (את הסיפור שלי על דיאטת הלחם-קל של אולגה רז, שכמעט הכניסה אותי לבית חולים מרוב שעשתה לי רע, אספר לך בהזדמנות אחרת)— אני מעדיפה לשמוע את חוות דעתך האמינה.

כל טוב, מקווה שסיפורי ישמש אותך אם תרצה,

ובבקשה ענה לארבע שאלותיי הקטנות

לילי

נ.ב. ישר כוח על פועלך, חבל שאינני מטופלת שלך.