הקדמה

אם מי מכם נכנס לכאן ולא מצא כלום כתוב, אומר רק סבלנות.
בבוא היום ארשום כאן מספר פרקים
כולל סיפור אישי
על איך כמעט חסלו את אבי בן ה 89, בבית חולים סורוקה.

מרבית האנשים, בניגוד לחיות שבטבע,
אינם מתים סתם כך.
טביעות אצבע ויד רופאים
נמצאת ביותר מדי מתים,
מי מהם תרם למוות מתוך בורות ואי חשיבה,
ומי מתוך יהרה או רשלנות.
האונקולוגים הם ללא ספק מלכי המוות. תחת ידיהם עוברים 10,000 כאלו שנקברים כל שנה. מה היה קורה אם הם לא היו? אל תשאלו אותי כעת למה אין לי מצב רוח ברגעים אלו. אכתוב על הסרטן בעתיד, כדי שכולנו נוכל ליישר קו.