אבא שלי כעס כי העננים כבר היו במזרח.
אני יודעת מתי הוא כועס.
הוא פשוט שותק.
שותק חזק.
כשעצרנו ברמזור, הוא הוציא את ראשו מבעד לחלון
והביט בשמים.
השמש הייתה מאחור, בדרך לבית שלה,
שם בים
והשמים מעלינו היו בצבע כחול.
כחול יפה
ענן פה, ענן שם,
כמו העננים הקטנים שציירתי בגן.
אבל שם, מלפנים, לפני הרמזור,
מקום שאבא קרא לו מזרח
שם היה נורא אפור בשמים.
עננים אפורים, שאבא אומר
שניתן בקלות לשכנע אותם
להוריד את כל המים
שהם נושאים בבטן שלהם
כדי שיהיה להם קל יותר
לנסוע מזרחה.
ומים, אומר אבא, נורא חשובים בארץ ישראל.
תמיד אני סוגרת את הברז, גם כשאני מצחצחת שיניים
או שוטפת את הידיים
או את הפנים
כי אני יודעת
שאם המים סתם זורמים
נגמרת לנו הכינרת
שאני כל כך אוהבת.
אבא כעס כי העננים נסעו למזרח.
הם בשמים, ולנו אין מים.
את רואה, פיצי,
(כך אומר אבא כשהוא רציני
ורוצה שאני אחשוב יחד איתו,
והוא תמיד אומר שחשוב לחשוב
עם עוד)
אם היינו עוזרים להם מעט
יכולנו לחלוב את העננים
ולהוריד גשם כאן, בארץ ישראל.
אבל העננים זה לא פרות
שאפשר לחלוב
אמרתי לו.
למה לא
הוא חייך
וכשהוא מחייך
אני יודעת
שהכעס שלו עבר,
כמו העננים שנסעו מזרחה.
יש לנו שלושה סוגי עננים
שעושה אותם הטבע
ועוד סוג אחד
שבעתיד אנחנו נעשה.
אבל אני עוד בגן, אמרתי,
ואני לא יכולה לעשות עננים.
צחק האבא שלי
ואני הייתי רצינית.
טוב, פיצי, הוא אמר,
אז מכל העננים,
יש אחד שמוריד גשם,
פחות או יותר,
ולרוב פחות
כי ככה זה
בארץ ישראל.
אך עם קצת רצון
ומעט תירגול
מענן ההוא
נוריד מבול.
ויש ענן שהוא קמצן
נוסע לו בשמים
גם אם תצעק
גם אם תכעס
הוא לא יוריד כאן מים.
ענן תייר, ענן כמו הלך
עושה קצת צל
מרגיש כמו מלך
אך כמה טיפות של גשם
לא ולא
הוא לא ייתן
הכל שלו.
ואז שתק
האבא שלי.
שכחת אבא
את השלישי
ספרת לי על שני עננים
זה שנותן יותר או פחות
וזה שלא נותן
גם אם תתן לו מכות.
הענן השלישי הוא ענן מענין
הוא יכול אך שוכח
לא עצלן, לא טורח
לא קמצן, סתם פורח,
לא שם לב, מרחף,
תן לו קצת תשומת לב
לטיפה פה ושם
את המים שבו
הוא ייתן לכולם.
הענן השלישי הוא
העב המוזנח
תן לו רק תואנה
והארץ תפרח.
הוא יירוה אדמותינו
וישקה את שדותינו
ימלא הכנרת וכל מאגר
זה ענן הוא בן בית
לא חולף כמו תייר.
אבא, אבא, אז למה
בחורף שעבר
היו המון עננים
ובקושי מטר.
כי יש , ילדתי,
אנשים בצמרת
לא רואים מאפם
מרחק כמו זרת.
הענן השלישי
שאיננו שואל
יהפוך מזרח קרח
לאזור שפורח
פריחה לכולם
מני קדם עד ים.
ואת פתח לו.
אבא שכחת
עוד ענן למעשה
שאתה ואני
בעתיד נעשה.
לא שכחתי, קטנטונת
גם עליו נספר
נשמור לו מקום
בסיפור האחר.