פייגלין ופרקינסון. ממתקים במח` הסרטן לילדים.

כמה מילים לח"כ משה פייגלין

לא ידעתי.
לא ידעתי שאשתו של משה פייגלין חולה. מחלת פרקינסון. שנים. עד שאובחנה.
הבן שלו נפגע מוחית בתאונת דרכים. קרה נס. היום הוא חי. לפי השיחות דוד פייגלין נראה סביר. האם נפגעו יכולותיו המוחיות, רק הוריו וקרוביו יודעים.
כנכה צה"ל, שבילה בבית לווינשטיין, אני יודע שהמוח הוא המחשב האלוהי.

מהי מחלת פרקינסון? זהו ביטוי קליני, די רחב, של הרעלה מוחית כרונית.
המוח היה בסדר והיה נותר בסדר, אם לא היה נתון למתקפה של מזהמים, אולי גם חיסונים, אולי גם אלומיניום, אולי גם כספית שמקורה בשר דג טונה או בטיפולי שורש.
המוח לא מתקלקל אם לא מקלקלים אותו.
היושב"ם סולח חלקית. אבל כאשר כמות הזיהום במוח עוברת סף מסויים, זהו total loss.

איני יודע מי מטפל באשתו. אך אם זה רופא קונבנציונלי, הספינה יכולה להבין שהיא בתהליך קיפול מפרשים.
המוח אינו זקוק ל"תרופה". אין תרופה לזיהום. נחוץ רק ניקוי והשלמת חסרים.

אלו היו כמה מילים לח"כ פייגלין, שאני מעריך מאד. איש כלבבי. דרכו דרכי, כמו שארצו ארצי.
הוא צעיר ממני בשבע שנים כפול שניים.
שישמור אותו היושב"ם.

25.2.2013

סוף סוף ג`רי הזמין אותי. היתה לי הרגשה שזה יקרה מתישהו. ג`רי הוא המנהל של "מצפה אלומות" שלצערי מגיעים לשם רק אנשים כשהבעיה הרפואית החלה לבצבץ.
הייתי שמח עם כל זוג שמתחתן היה עובר מיד אחרי שבירת הכוס וכל הנלווה לתהליך, לשבוע דבש באותו מצפה.
שם אולי היו מניחים את היסודות לבריאות ממושכת בת קיימא, להם ולילדיהם, כמה שיבואו.
בקיצור, ג`רי אמר לי בוא. שלושה ימים על חשבונו. מיטה והמון נבטים וחלב שקדים ומרק ועוד כל מיני לא מוגדרים, נוטפי עסיס בריאות.
וכיוון שאין ארוחות חינם אצל ג`רי, התבקשתי להרביץ 3 הרצאות, לפי בחירתי.
סיכמנו עם טלי את הנושאים. רחל התזונאית היתה בתמונה.
הראשונה על החלב ונזקיו לבריאות האדם, נושא שהוא הסמל המסחרי שלי. פרתו של ד"ר אבני ועטיניה.
השניה על כולסטרול והסטטינים.
השלישית היתה על מערכת החיסון והכשל הכי קטלני שלה. הסרטן.
וכך, איך שאני יושב אצל ג`רי ובונה שם, במיטה הנוחה, את ההרצאה האחרונה שאמורה לזעזע את אמות הסיפים של כל המאזינים, אני מוצא באתר רוטר את הדיווח הבא:
שפים של שוקולדים העלו חיוך על פני ילדים חולי הסרטן. לכבוד פורים.
וזה הסיפור:

אני יודע שהוא לא משלנו. הוא גר בכפר מרר. שמו ג`וליאן, מה שרומז על קשר אפשרי עם היהודי ישו. הוא בן 4.
חמישה חודשים במחלקת הסרטן של רמב"ם. האם הוא שם on-off או שהוא מתנחל קבוע, איני יודע. רק שאני יודע מהכתוב בדיווח שהוא אכל די הרבה חרא באותו המחלקה. כימותראפיה זה לא יופלה. זה לא קרמבו.
אבל אותם חמישה חודשים והקרבה לישוע הנוצרי העלו בראשו ובראש קרוביו את הרעיון להביא לכבוד החג שבו תלו את המן הרשע 6 שפים, בני כל הדתות, שיבואו למחלקת הסרטן של ילדים שברמב"ם ושם השפים יעשו
ים של כל מיני שוקולדים. שהילדים יחייכו.
המבצע, כמו שכתוב בדיווח, היה מוצלח ביותר.
אין ספק שהחיוך הוא מצרך חיוני לכל חולה סרטן, בייחוד אם הוא ילד, והוא ממש לא אחראי לסרטן שצץ בגופו. הוריו הם האשמים. מאה אחוז. רק שבלי הבנה, איך הם יקלטו שהם הגורמים לסרטן. איך אפשר לדרוש מהורים כשאף אונקולוג המזריק כימותראפיה לווריד לא לו, והיה מוכן להזריק את אותה התרופה לווריד של ילדו, אין לו כל הבנה בנושא הסרטן. למה בא? מה הוא, הסרטן, אוהב?

החלטתי לשלב את הסיפור בהרצאה האחרונה, זו על הסרטן.
על פני המאזינים ראיתי שהשילוב היה טוב. לא רע.

הסרטן חי רק על סוכר. הוא מת על סוכר. בלי סוכר הוא ימות. עם הסוכר הילד ימות. אבל תא סרטני הוא נורא אגואיסט ולא מתעניין בשאר שטחי הנדל"ן של המאכסן.

אם היו נותנים לי לנהל מחלקה אונקולוגית של הילדים, רק ל- 4 שבועות, רק מבחינה תזונתית, בטח עם רחל ממצפה אלומות ועם אדריאנה, הטבחית עם הגדלת לב מלידה (מלאה צחוק ואהבה), ילידת ארגנטינה,
הילדים היו נראים אחרת. הם לא היו רואים אף פחמימה. היו שותים מיצי ירקות ונבטים וסלטים וקטניות.
כמה תוספים ותוך 4 חודשים בבית, ללא הקללה ההיא, הסרטן.

אני יודע שזה יקרה. השינוי במחלקות אונקולוגיות. רק שאינני יודע מתי.
ביום שהרופאים האונקולוגים ילמדו את הא`-ב` של הסרטן ויתחילו לאהוב את הילדים שנפלו לידיהם, הם ידחפו את כל האמפולות של הכימותראפיה לתחת של ראשי היצרנים, ויקרינו במשך שעות את ראשי יצרניות מכשירי ההקרנה.
והטיפול יהיה כמו שכבר כתבתי. תזונה מחיה ולא ממיתה. השלמת כל החסרים. ועושים מדיטציה וצוחקים ומשתוללים. כך מחזירים את הבריאות. תא סרטני הוא ביישן ביסודו. הוא יחוש שאינו רצוי. הוא יתאבד. לתהליך קוראים אפופטוזיס, שזה חיסול או חרקירי כתוצאה מאי התאמה, מרוב בושה.

תאים סרטנים באו מסיבה אחת: ת-נ-אים רעים. בתנאים טובים, תזונתית ונפשית, אף תא לא יחליף עורו מתא טוב לתא רע. מובן?

יש אלוהים.

אהבתם את המאמר? שתפו לחברים

דילוג לתוכן