נערה תומכת…..

זה היה בשנת 1989.
הנהלת הכללית קבלה אותי לעבוד במרפאת הרצל ברמת גן ככירורג, פרוקטולוג וקולונוסקופיסט.
את השירות הקולונוסקופי שם בנה ד"ר ראובן וייל, בחור ממוצא ארגנטינאי, שתענוג לעבוד איתו.
ביום הראשון שלי בפעילות הקולונוסקופית, החולה הראשון שהגיע הופנה בעקיפון מבילינסון. שבוע קודם לכן הוא אושפז במחלקה כירורגית עם אנמיה. המוגלובין 8. נתנו לו דם והמליצו על בירור בקהילה. דם סמוי לא בדקו. חוקן בריום לא עשו. קולונוסקופ לא דחפו לו. אז דחפתי. לבחור, בשנות החמישים, היה גידול כרוביתי מרשים. שלחתי אותו לניתוח. הוא לא עבר כל כימותראפיה והיה במעקב שלי כל חצי שנה.
מכיוון שסרטן לא בא כך סתם, חקרתי את הבחור. אשתו חלתה בדלקת מעי. בתה"ש נתנו לה המון סטרואידים. ולא תאמינו. מחלת המעי שלה נעלמה. לחלוטין.
למי שלמד קצת הומיאופטיה או נטורופתיה או פלח כלשהו מהרפואה הנכונה, יודע כי למחלה המקבלת טיפול יש שתי אפשרויות- לצאת החוצה= החלמה או להדחף לתוככי הגוף. המעי שלה החלים, "החלים", אך המחלה נדחפה לכיוון המוח. היא פתחה סכיזופרניה. הסטרואידים איפשרו למשפחה לחסוך נייר טואלט וגם זכו לשחרור מידי הגסטרואנטרולוגים, שבלי דעת דחפו אותה לידי הפסיכיאטרים.

יש לנו גוף ויש לנו נפש. אני יודע שיש קשר בל ינותק בין השניים, אבל אני, כמהנדס בניין, תורם לבריאותו של האדם יותר בפן הגופני.
על חמישה יסודות עומד הגוף.
על האכילה
על השתיה
על ההשתנה
אל החירבון
על הסקס.

ועל כל אלו, כן, על כל אלו, תחקרתי את הבחור.
ארבעת הראשונים היו במצב סביר.
מזה ארבע שנים, מאז שהסכיזופרניה צצה, הוא לא ידע אותה.
ולא בא לך,שאלתי.
בא, אבל היא לא רצתה.
ולא בא לך, שאלתי.
אני נשוי, הוא ענה, ואסור לי.
ידעתי שאנחנו בצרות, בעיקר הוא.
אמרתי לו שאחפש לו משהי. הוא לא נענה. חלפו חודשים. הוא נשבר.
איתרתי אותה ברחוב בן יהודה. טלפונית. נשמעה אחלה. אני שולח לך חבר, הצעתי. ברוך הבא, היא אמרה.
נסענו בשתי מכוניות, הוא בשלו, אחרי. הגענו למספר הנכון של הבית. מסרתי לו את הפרטים הקטנים.
תרים לי דיווח מחר, בקשתי.
והוא, בחור צייתן, התקשר.
שוחחנו לקונית כי הייתי עם הקולונוסקופ במקומו. באחוריו של מטופל.
איך היה?
נהדר.
מתי שוב?
שבוע הבא.

חלפו שנים. כל שנה, לכבוד ראש השנה, הוא מתקשר ושואל בשלומי.
אני גם שואל בשלומו.
באלוהים, מאז 1989 חלפו ים של שנים.
היסוד החמישי של הקיום האנושי, הפיסי, שהוא גם הנפשי, חשוב לקיום. כמו ארבעת הראשונים.
בלעדיו אין שלהבת חיים.
זה צריך להיות קצת כמו יוגה צחוק. לא צריך להגיב בצחוק רק למשמע בדיחה טובה. אפשר גם לצחוק ספונטנית וזה משפיע בתוככי תוכנו.
כנ"ל המגע המיני. הוא לא חייב להיות מתוך תשוקה בלתי נשלטת. אפשר גם ליזום. וזה יזרום. אם לא עם ההיא או ההוא אזי עם ההיא או עם האחר.
אלו תהיו יפי נפש.
אל תתנזרו.
ההתנזרות אינה בריאה לערמונית, וגם לא לאבריה של האישה.
הם נועדו לפעול. בסיוע החיבוק שהוא תמיד טוב.
ואף על פי כן, נוע תנוע.(!Eppur si muove).
יש שיתוק ילדים ויש שיתוק מבוגרים, לא?