מה דינו של סרטן? לפתולוג אך לא לאונקולוג!

למען האמת, שד לא משך אותי אף פעם. אני לא יכול להעיד על מערכת היחסים בינינו בתקופה בה ינקתי. אך מאותו הרגע שקטעי זיכרון החלו להירשם במוחי, הוא לא תפס מקום שווה טרחה. אחר כך, כשלמדתי אנטומיה וניתחתי את הגברת מהודו, בחדר האנטומיה, הבנתי שהשד הוא איבר שבאמת נועד רק לתינוק. מבנה עם די הרבה רקמת שומן, רקמת חיבור, כמה עצבים סביב הפטמה, כלי דם בכל מקום, וכל זה, למען הסדר הטוב, מצופה בעור.
כמו שהיה אומר איש כלכלה- No Big Deal.
כשהמשכתי לכירורגיה נתקלתי בו שוב. בשד. פתאום הכרנו את הגושים בשד. גוש זה לא טוב. זה לא בריא. כך אמרו כל הפרופסורים, גם אלו שעבדו בפתולוגיה ונגעו רק ברקמות ללא רוח חיים. התחלנו למשש אותם. הבנו, כמתמחים, כי סרטן שד, כאן, בארץ הקודש, מאד שכיח. לפעמים תפסנו אותו קטן או קטנטן או ענק. כל גוש חייב שינוע לכיוון פתולוגיה.
חלפו שנים. החוקרים חשפו טעויות של פעם.

החברים שלי באורולוגיה חפשו ערמוניות. דרך התחת, או בשפה מקצועית, דרך פי הטבעת. מיששו את הערמונית היטב כדי לגלות סרטנים. קטנים, קטנטנים או גדולים. כל אחד דינו סילוק. כריתה. אולי גם הסרת אשכים (לא של האורולוג. של המטופל). אולי הקרנה מקומית. אולי כימותראפיה. זה נראה כל כך לוגי שלא היה מקום להרהר שמא לא. זה גם נתן המון עבודה. המון מחלקות ומתמחים ומומחים ותרופות ורדיום להקרנה וכימותראפיה וגם המון מעקבים.
כר נפלא לצמיחה כלכלית.
בזכות הערמונית.

עד שבאו כאלו חוליגאנים, כאלו ששאלו שאלות במקום ששאלות אינן חיוניות, ושאלו מה קורה לחולה עם סרטן בערמונית שמכדררים את ערמוניתו לפתולוג, תולשים לו ת`אשכים, מקרינים ונותנים כימותראפיה, מה שנקרא: ויתנו מכל טוב הארץ למו, לעומת אלו שאומרים Bye bye למומחה שנותר בלי ערמוניתם וממשיכים בדרכם, עם שינוי אורח חיים ותזונה בתוספת תוספי תזונה או בכלל בלי.

החוליגאנים ששאלו קבלו תשובה מדהימה.
מוטב לחמוק מהידיים של האורולוג. סרטן הערמונית גדל נורא לאט. רוב הסיכוי שבעל סרטן ערמונית ימות מאירוע לבבי או אירוע מוחי. הרווח ה"נקי" של מי שאיבד ערמוניתו זה אי יכולת לזכות בזיקפה. על שאר הצרות הקטנות לא נספר, כדי לא לדכא את אוהבי החיים. כך שאם חלמת להמשיך עוד קצת להינות ממגע עם אשה או להתייחד עם עצמך- תְשְכַח מזה.
כתבתי על מעללי הערמונית כי זה מה שמבצבץ ועולה כיום. לא כל גוש, גם אם קוראים לו סרטני או טרום סרטני, צריך להסיר מהשד. תנו צאנס לשד להישאר במקומו, אם אפשר.

את הדעה שלי על הסרטן בכלל בוודאי שמעתם.
הסרטן אינו רכישה באי שם, מעבר לים או משפת הים.
כל סרטן צמח כי עודדנו אותו. אנו, ולא משהו אחר. הוא הילד שלנו. הכי טוב לסרטן שלנו שאנחנו נטפל בו. לאונקולוג
האפשרות להרוג, ואנחנו הרי רוצים לחיות.

אחד מסוגי סרטן השד הוא גידול הצומח בתוך צינוריות החלב של השד.(Ductal Carcinoma In Situ (DCIS.
יש כאלו שאומרים- יגעת…מצאת…כרות ושלח לפתולוגיה. וכאן צצו שוב אותם החוליגאנים, שואלי השאלות, שמצאו ש…אופס, סרטן זה הופך לפולשני לא ב 50% מהגידולים אלא באולי 2-4% מכלל הסרטנים הללו. כלומר, האם שווה להסיר 97 שדיים בשביל בממוצע למנוע התפשטות הסרטן ההוא ב- 3 נשים?
אני, ממש כמו החוליגאנים, הייתי מעדיף את המעקב.
הם, אולי לא כמוני, רק יעקבו.
אני אמליץ על ויטמין D וגם C, סלניום ואבץ ומגנזיום ושמן דגים ושמן קוקוס וצמצום נוראי בפחמימות וגם כמעט אפס פירות והרבה מיץ גזר. וידוע שמיץ גזר בכמות טובה עושה בן אדם צהוב וגם ידוע שלסיניות שכיחות סרטן השד היא פי אלף נמוכה מאשר לנשים שלנו. כך שיש מה לעשות גם במקרה של איתור סרטן זה ואולי גם אחרים.

הבעיה היא שהכירורגים וגם האונקולוגים לא מספרים לנשים שאובחנו כנשאיות תאי סרטן קבוצתיים שיש אופציות אחרות. איש גם לא יספר לנשים כי תתכן נסיגת הגידול בעקבות האבחנה.
כך שבמקום לעבור ניתוח וגם הקרנה ו/או כימותראפיה, האשה יכולה לבחור לעצמה את הדרך האחרת- מעקב.
מעקב ע"י אולטראסאונד או תרמוגראפיה, למשל, תוך שמירת אותו השד, שכה חשוב לאשה, כמעט כמו גודל איבר המין הזכרי לגבר.

ישבתי לכתוב את הדברים כדי לתת לנשים כלי אינפורמטיבי. אינך שפוטה של הכירורג והאונקולוג. את יכולה או אפילו חייבת להחליט בעצמך על גורלך. יש המון מה לעשות. על הדרך שכתבתי עליה, דרך המעקב, לעולם לא ימליצו הרופאים הנוגעים לשד, כיוון שזה עשוי/עלול לרוקן את מרפאות המתאימות מהקרבנות העכשוויים.

שליש מכל הגידולים המאובחנים בעזרת הממוגרפיה הם DCIS. גודלם 1-1.5 ס"מ. יש מומחים הדורשים להגדירם כלא סרטניים!! אין ספק שיש להם, לחוקרים, ביצים, כי לא קל לעמוד מול עדר גועה ושואט ושואף לרמוס מכשולים שכאלו.
כשכורתים גידול קטן שכזה, והאשה אינה זקוקה לכל טיפול נוסף, נמצא כי 98% מהן תשארנה בחיים כעבור 10 שנים, ממש כמו השכנה בבניין או בשכונה, שאין לה כלום וגם הסיכוי שלה לחיות אחרי 10 שנים הוא ממש דומה.

מסקנה נוספת היא שמי שגרם לעליה במספר הגידולים המתגלים הוא הממוגרם. כי גידולים אותם ציינו, ה- DCIS, יכלו להשאר במקומם, בלי שאיש יודע עליהם ולהיאסף, עם האשה, עם שני שדיה, אל אבותיה, בלי שהיא ידעה שיש משהו.
ואין ספק שהממוגרפיה עשתה המון עבודה לרופאים, לרוב לחלוטין מיותרת. אני מניח שאת הגידול, שגודלו מעל 1.5 ס"מ, תמצא האישה בעצמה, ללא עזרת ממוגרפיה, אם מדי פעם, היא או בן זוגי, יהנו ממרקם שדה.
אז אל תעשו ממוגרפיות. תמששו.