אונקולוגיה החדשה גם

יכולתי לקטר אבל אני יתר אופטימי מפסימי. ואני במועדון אופטימיסט.
הייתי עייף הלילה.
כיוונתי את השעון ל 05:45, כדי לקום לחתירה. ים כמו אגם שקט. או כמו שאני אומר: חלק כמו תוסיק של תינוק.
אחרי שכיוונתי את השעה שכחתי להפעיל את השעון המעורר. בנייד.
אל תגידו שזה לא משמים.
אני מאמין שהלא מאמינים היו אומרים שזה סתם מקרה כי הייתי עייף וממש ובטוח שלא הייתה כל כוונה מאיפושהו למעלה או למטה או מהצדדים.
ואולי כן?
איך שהתעוררתי מאוחר, ולא הייתי מספיק לחתירת המועדון, ראיתי שיש הפסקת אש עם חבר הרוצחים ברצועה וגם ראיתי שלושה דברים מעניינים, כחדשות בנייד

שאחת התרופות הכי ותיקות ללחץ דם, קשורה לסרטן העור. המחקר נעשה בדנמרק. סוף סוף רמז מחקרי כי סתם מאשימים את השמש, כמו את היהודים, שהם הסיבה לכל אסון בעולם.
שעוד תרופה חדשה ללחץ דם, שלא אכתוב את שמה, מחשש לשון הרע, ורק ארמוז ששמה המדעי מתחיל ב- Ni, קשורה להפסקה פתאומית זמנית של פעילות הלב. הבעיה שההפסקה הזמנית נמשכת די הרבה זמן וכך שכל משתמש בתרופה, שנכנס לאותה הפסקה זמנית, לא מצליח להתאושש ונמצא מת או נפטר לתמיד.
אבל הדבר הכי מרשים שגיליתי הבקר, בגלל שלא הלכתי לחתור, בגלל השעון המעורר שלא הופעל היא זו: זכייה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה. 2018. בטח יהיו כמה קוראים, לא רבים, תודה לאל, שיכתבו כאן, כתגובה, כי ד"ר אבני חושב שלו מגיע פרס נובל לרפואה. לאלו שיכתבו זאת יש, קרוב לוודאי, אלרגיה אלי. וזה די טבעי. אבל בינינו, לא מגיע לי אפילו פרס מועצת פרדס חנה כרכור על זה שאני גר בבנין גבה קומה ברחוב גינת אגוז 2.

מה שמצאתי בחדשות הנייד שלי כי פרופ` אליסון, יליד טקסס, פיתח נוגדן לאנטיגן שיושב טבעית על תא לבן, כזה לימפוציט ממשפחת T שאם אותו נוגדן ניתן לחולים עם סרטן מלנומה גם, אז הוא בולם את הכדורית ההיא, ומצליח לרפא את הסרטן. אבל לא על המנגנון ההוא חשבתי אני. מה שנכתב בידיעה שעצם נוכחות הבלם הטבעי על הלימפוציט ההוא, מצביע או רומז שמי שאחראי על התהוות הסרטן הוא, לא תאמינו, הגוף עצמו. כלומר גופו של חולה הסרטן הוא האחראי לסרטן.
נשבע לכם שלא מגיע שום פרס, אפילו זה של המועצה של פרדס חנה כרכור על מגורי, בשכירות, בכתובת ההיא. כבר שני עשורים שאני לא משמש כרופא של אף קופה ואם אני נכנס לבית חולים זה בשביל לייעץ או לבקר חבר.
בסך הכול, רק מתוך מחשבה וכתיבת הספר "ובחרתם בחיים" (כי כשחוקרים וקוראים וכותבים עולים הגיגים) הבנתי כי הגוף האנושי, בין אם זה של תינוק או מתבגר או בוגר או זה בא לו בימים (וגם אם בא לו בלילות), שנפגע, עובר מפאזת התנאים הטובים לפאזת התנאים הרעים (וידוע לכל כי תנאים טובים מאפשרים לתאים להיות טובים ורק תנאים רעים מזכים את התאים הרעים להתהולל. המילים תנאים ותאים נבדלות רק בנ`, ונ` בשפה צבאית זה נכשל).
בהרצאות, וגם בפני חולים שלא היו באותן הרצאות, אני מסביר את גדולתו של מהנדס מחוז דן, בשנות החמישים. ואני פותח בסדרת שאלות
לחולון יש מזבלה?
לבת ים יש מזבלה?
ליפו יש מזבלה?
לתל אביב יש מזבלה?
לרמת גן ישד מזבלה?
לגבעתיים יש מזבלה?
לבני ברק יש מזבלה?
לקרית אונו יש מזבלה?
וכך הלאה אני שואל, לגבי כל התנחלויות בגוש על שם שבט דן, אוהב ים.
והתשובה היא לא.
כי מהנדס גוש דן החליט שלכל ההתנחלויות ההן תהיה מזבלה אחת. חיריה. אולי על שם חירם מלך אדום או מקום אחר.
ואז, אני טוען, מדוע לחולה סרטן יש רק חיריה אחת, בין אם הוא תינוק או מתבגר או בוגר או זה שבא מתי שבא לו. מדוע נדיר ביותר שיהיה יותר מסרטן אחד במעי הגס ובקיבה ובשד אחד ובאיבר אחד כמו לויקמיה או לימפומה.
למה נדיר עד לא קיים שימצאו סרטן בכל שד, או כמה סרטנים בכל שד או 3 סרטנים בלבלב, אחד בראש של הלבלב, שני בגוף של הלבלב והשלישי בזנב הלבלב.
ואם זו תרומתי הצנועה לאונקולוגיה החדשה, כי האונקולוגיה הישנה באמת כבר לא תואמת חיים במאה הנוכחית, הרי שהגוף האנושי, בכל גיל, מגיב לנוכחות הזבל בגוף [בפן הפיזיולוגי (עודף או חסר) ובפן הרגשי], ביצירת חיריה אחת, בהתאם להחלטתו הוא, בהתאם לאתר הכי חלש בגוף ונוח לבניית החיריה האישית. והיא היא הסרטן.
וכל מה שהסרטן אמור לבשר לבעל הגוף, הוא כי מצבו הכללי מוזנח ויש לתקן מהר, לפני שהאונקולוגים הישנים יהרגו את ההוא, שמצא את הסמס שהגוף האנושי שלח לו. כי הגוף האנושי באמת מדבר, והרופא לרוב לא מבין וסותם לגוף את הפה.

זהו זה. לא מגיע לי שום פרס.
הפרס היחיד שלי יהיה אם כל קורא עברית בוגר עם סבלנות יקרא את שכתבתי בספר "ובחרתם בחיים", ואפילו אם קוראים לו אונגר או שהוא סטודנט לביולוגיה או לרפואה.
שמע וקרא ישראל.