ד"ר אריה אבני

כמו שכתבתי בלי בושה בשער האתר שלי, ורק שר ההיסטוריה, כלומר הבאים אחרינו, יוכל לומר עם צדקתי או לא, כל

ראשית, עליכם להיות חכמים. כי אם לא תהיו חכמים או בעלי ממון או קשרים נכונים באחת הצמרות, אין סיכוי שתתקבלו

האדם הקדמון ידע שהאף שלו והעיניים שלו וגם הלשון שלו הם החושים ששמרו אותו מכל משמר למען יחיה. היה לו,

אוי. סתם אנחה שנפלטה לי כשקראתי את המאמר שארשום אותו בהמשך. אבל יש הצדקה לאנחה שלי, לפחות בעיני, כי אני

אין ספק שזה שובר את הלב לראות קורבן של תאונת דרכי יושבת או יושב בכסא גלגלים. גם קטוע רגל או

לא לקחתי סיכונים. חלק מהפחדים שהם בני הלוויה הקבועים שלנו, כולל הפחדים שלי, מקורם בימי בראשית של כל אחד, עוד

כמה טוב שיש בעולמנו חוקרים. בשנת 1815 מי מהם בודד את פרודת הכורכומין, המרכיב הצהוב של כורכום. ב 1870 כבר

קוראים לו מוישה. לפחות כך אני קורא לו. הוא האבא של אחת הכלות שלי. למוישה יש ראש, הלוואי עלי. לא,

על BPA ושאר מזיקים כימיים. בסך הכול, וזה טבע אנושי, כל אדם דואג לדָמיו, יעני הונו האישי, תזרים מזומניו או

עש עש,עש, עש נורא מיואש בארון נותר(נשאר) רק בגד משומש עש, עש, עש אוהב הכל חדש מעיל של הגברת מחנויות

לפני שאימא נסעה אמרה לי אימא שלי הסבתא מדגניה תיתן לי נעל בית שתהיה רק שלי וסבתא שכחה את הנעל

אמא שלי בשמים אמא שלי במרומים ראיתי אותה מחייכת אלי, מבין עננים הביט אלוהים משמים ראה את אמא חולה ראה

ניקיון מנקים את הפרצוף מטיבעו הינו חצוף השפתיים הלחיים את האף והעיניים את המצח, הגבות נויקה לא רוצה כבר עוד.

תמנון תמנון ענק עם המון ידיים ישב ליד מרבה רגליים אמר תמנון יש לי חלומות אתה ואני נהפוך עולמות נשנה

קוצץ קוצץ קטן קצץ הקוץ שאף פעם לא יעקוץ

אמא עננת ואבא ענן אמרו נו, נו, נו לבן הקטן. והבן הקטן שקוראים לו ענען הוא ממש פרא רוח ושובב