בחזית הרפואה

הסיפור של שומן רווי הוא קצת כמו הסיפור של היהודי. רק שכל כולו נמשך אולי שישים שנה. והסיפור שלנו אולי

הכתבה בטלויזיה הייתה מהממת. היא הסתכלה עלי ואני עליה. היה מעט מן הכעס בעיניה. למה לא אמרת לי- היא שאלה.

כמו שכתבתי בלי בושה בשער האתר שלי, ורק שר ההיסטוריה, כלומר הבאים אחרינו, יוכל לומר עם צדקתי או לא, כל

ראשית, עליכם להיות חכמים. כי אם לא תהיו חכמים או בעלי ממון או קשרים נכונים באחת הצמרות, אין סיכוי שתתקבלו

האדם הקדמון ידע שהאף שלו והעיניים שלו וגם הלשון שלו הם החושים ששמרו אותו מכל משמר למען יחיה. היה לו,

אוי. סתם אנחה שנפלטה לי כשקראתי את המאמר שארשום אותו בהמשך. אבל יש הצדקה לאנחה שלי, לפחות בעיני, כי אני

13/1/2010 כתבתי כבר, פה ושם, את דעתי על חלק מהמחקרים הרפואיים. חלקם הם אפס תרומה לאנושות, והרבה קידום לכותב המאמר,

מבט חיובי על השפעת אנחנו דור של אנטי. אנטי סוכר, אנטי כולסטרול, אנטי-ביוטיקה, אנטי לחץ דם, אנטי-דלקת…. דור של "לוחמים".

אנחנו לא כל כך מסוגלים להבין, כשאנחנו בני 20 או 40 או 60, עד כמה עצמאיים אנחנו. כשבא לנו לעשות

אני מניח שכל יהודי ממוצע, ממש כמו כל גוי מצוי, ויש מהם רבים, לא יביע התנגדות לשיפור מצבו הכלכלי, להגדלת

שמעתי איך יהודי בעל בית בשלבי בניה צועק על צבעי יהודי שבא לצבוע לו את הבית. וכך צעק אותו יהודי,

יש באמתחתם שם רפואי וגם משאף, או השד יודע מה. יש להם מחלה עם שם משכנע, שם היוצר תחושת שותפות

איך הם עובדים עלינו בעיניים, אותם אנשי משרד הבריאות. ושוב דוחפים לכם (לכם ולא לי, למה שאני לא לוקח חיסון,

כשאני יושב מול המקלדת אני ממש לבד. ראשית, כולם עוד ישנים בשעה שש לפנות בקר. גם כשאין הם מול עיני,

כשאמא ואבא או אימא או אבא מחליטים על בחירת השם לזעירים שזה עתה בקעו זה אמור להיות השם לעולם. בחירת

הרפואה של המחר לא תיראה כמו הרפואה של היום. אין ספק שבעוד עשרים או חמישים שנה יאמרו על הרפואה של