הגיגים

אתמול שמעתי את הידיעה על האמא הצעירה שהרגה במו ידה שני עוללים שהיא ילדה. היה בא לי לכתוב באותו הרגע

באזור כרכור פרדס חנה מופיע אחת לשבוע עיתון בשם "גפן" המושבה. חינמי. אני לוקח אותו מסיבה אחת. יש שם פינה

הלב הלם כמו משוגע. הזיעה נגרה ממני ולחלחה את המצעים הצחורים. כמה טוב שהתעוררתי. המתח היה בלתי נסבל. טוב שהחלום

הייתי מת לדעת למה דווקא אני. הם לא היו מוכנים לענות על שאלה כל כך טריוויאלית. הרי היו שם מיליארדים,

שירי גורמן: חטא היוהרה בימים האחרונים יוצא לי לשבת הרבה לצד רופאים מכובדים, מבכירי המערכת הרפואית בישראל, ולהתעמת איתם במסגרת

את הדברים הבאים גנבתי מאתר חיסונים בע"מ. הדברים כתובים בשפה עדינה, לא כמו שלי. אמנם גם הוא וגם אני כועסים

חשבתי ששרת הבריאות היא מנהיגה. ישבתי מולה. הבטתי בעיניה. היא מנהיגה, לחשתי לעצמי. היא זו שסוף סוף תחתוך. שהפלואור ממחר-OUT

לא!!! לא!!! לא!!! האם אתם מכירות את הגליל הסגור בחלקו הקדמי העשוי חומר גמיש שהגבר מגלגל על איבר מינו, בטרם

אי שם בארה"ב, באוניברסיטה יוקרתית, שלמען האמת לא התקבלתי אליה כי לא בקשתי להתקבל, כתבו כמה (שניים) פרופסורים כי אולי

כן. יש "אמת אחרת". זהו אתר שהקים ניב, ידיד שלי. בחור צעיר, שאני מניח ששיני הבינה אצלו בדרך לצאת, והוא

הרגל מעכה את הדוושה. דהרנו לירושלים. יעל גרמן חכתה לנו, ללא ספק. ידעתי שהסעיף עלה לה. כך הבנתי מהתכתובת האינטרנטית.

נחנקות עד מוות. הספר "סיפורה של אישה אחת", תודה לאל, בדרך לבית הדפוס. בגלל הסיפור אותו למדתי מפי אישה אחת,

אני יודע שלא קל היום להתקבל ללימודי רפואה. סיפרו לי שנחוצות המון נקודות יקרות ערך בבחינה הפסיכומטרית כדי להתקבל לנבחרת

אנחנו בבעיה. אנחנו בבעיה כי מערכת הבריאות, וראשי משרד הבריאות (לא כולל את שרת הבריאות שהבנתה ברפואה שואפת לאפס. אפילו

כמה חברים שלחו לי את הכתבה בה משרד הבריאות דורש להוסיף ויטמין D לחלב. ולא תאמינו, משרד הבריאות קובע שצרכני

אני רגיש לכל מה שקורה לחיילים שלנו. אולי בגלל שאני נכה צה"ל. אולי בגלל שכל אחד מהם היה יכול להיות