בחזית הרפואה

על המגנזיום, אם איני טועה, כבר רשמתי. מתכת חשובה מאד בגוף. כשהיא בכמות טובה בתזונה שלנו- לא מרגישים ממש כלום.

ממש היום, כתב אחד הקוראים הכותב באתר רוטר, כי אני מחשיב את עצמי לגאון. באלוהים, מעולם לא חשבתי עצמי לכזה

למען האמת, שד לא משך אותי אף פעם. אני לא יכול להעיד על מערכת היחסים בינינו בתקופה בה ינקתי. אך

לפעמים קשה לי להיות מנומס. כזה שעוד יאהבו לאהוב. איני מחפש אהבה כשכואב לי הלב שדופקים לי את בני עמי,

אני יודע ומאמין ומשוכנע כי בעוד שנה או חמש או עשר שנים נדע בהרבה יותר מהי התזונה המתאימה יותר לכולנו,

אין ספק שיש בעיה אמיתית. הרבה אנשים מעשנים. שריפת כל הסיגריה, וזה כבר ידוע, הוא תהליך שאינו בריא. הרופאים חייבים

מצאתי מאמר מקסים. שווה קריאה. אל תראו אותו לאף רופא. שהשתן לא יעלה לו. שילמד לבד אם לא יודע. חשיבות

את הבחור, פרופ` באטמנגֶ`ליד, הכרתי לפני הרבה שנים. לא אותו אישית, אלא את הנושא עליו הוא נלחם. על המים. מים?

אין ספק שצריך מזל בחיים. לפעמים אפילו לי יש קצת ממנו. בהגדרה "מזל" אני כולל את המפגש שלי עם ד"ר

מה שכתוב בהמשך מעצבן קצת ,בייחוד בגלל שכל כך מעטים מכירים את הנושא לעומק ומתפתים להאמין לרופאים, כולל המומחים שביניהם.

ב"חדשות הבריאות" כתבתי מספר פעמים על ויטמין D. גם אצל תרנגולות שבלולי (בלול שלי). הסיכום שהגיע אלי הבקר, באוגוסט 2011,

פעם, מזמן, אולי לפני 800 שנה רשם הרמב"ם נייר עמדה בנושא "שבועת הרופא" יעני הרופא נשבע שהוא יהיה בסדר גמור.

אז ככה. החיים הם באמת בזבל כאשר אין לך אויב או צר המיצר צעדיך או מישהו רע באופק או קרוב

נסה לומר לרופא שלך או למומחה למחלות פנימיות או אפילו למומחה ללחץ דם שהוא טועה ביחסו העויין למלח- הוא יצחק

מלבד הרווקה, שלא רצתה או לא הצליחה להכנס להיריון, אין כמעט אשה שלא תבין מהי עוצמת האסון של אמא כאשר

הסיפור של שומן רווי הוא קצת כמו הסיפור של היהודי. רק שכל כולו נמשך אולי שישים שנה. והסיפור שלנו אולי