אחת מבין 11,000 המחוסלים.

אני אוהב לקרוא את הסיפורים הבודדים המתפרסמים מדי פעם בוינט.
אני אוהב את השפה היחודית, מילים שבסיומן אתה חש כי יש מקום להעניק לקורבן שנרקב- צל"ש.

"היא התמודדה באומץ במחלת הסרטן"
"היא נאבקה בגבורה במחלת הסרטן"
"אחרי שקיבלה טיפול כימותרפי, הרופאים כרתו לה את עצם השכם ולאחר הניתוח עברה טיפולי כימותרפיה והקרנות נוספות."
"הטיפולים הועילו"
"הטיפולים הועילו, ובמשך שמונה חודשים נדמה היה שהסרטן נסוג."
"הטיפולים הועילו, ובמשך שמונה חודשים נדמה היה שהסרטן נסוג. אלא שמהר מאוד הוא חזר לעמוד השדרה. "תוך פחות מ-24 שעות שעות דניאלה השתתקה ולא יכלה לעמוד על הרגליים‭,"‬ סיפרה האם. "מאז הסרטן כבר התפשט לעמוד השדרה ולאזור הגולגולת, והיווה סכנה על חייה. אמש, לאחר מאבק עיקש, היא נפטרה."
"לאחר מאבק עיקש, היא נפטרה"
"מאבק עיקש"
"בשבעת החודשים האחרונים היא הייתה מאושפזת באופן קבוע בבית החולים לילדים "דנה" באיכילוב."
" בסדרת כתבות מרגשת היא שיתפה את הקוראים בשגרת החיים הקשה והשוחקת של חולת סרטן צעירה – הפחדים, הכאב הפיזי, ההמתנה מורטת העצבים לניתוח ולהשתלה, וגם רגעים קטנים של אושר ותקווה עם הצוות הרפואי, החברות הטובות מהכיתה וכמובן המשפחה."

עוד נר נשמה הודלק בבית בישראל.
כמוהו הודלקו עוד 11,000. בשנה אחת. כל המתים "זכו" להיות במגע די קטלני עם האונקולוגים בארץ.

אם נניח שיש (ובאמת איני יודע כמה יש) 1000 אונקולוגים בארץ ישראל, אז לכל אחד מהאונקולוגים יש כל שנה, בממוצע, בתרמיל המתים שלו שעל הגב, 11 חולי סרטן. כל שנה.

אם הייתי אונקולוג, אחרי שנה או שנתיים בהתמחות, עם מטען המתים המצטבר באותו התרמיל שעל גבי, הייתי חייב לשאול את עצמי האם הדרך בה אני מוביל את החולים שלי היא הדרך הנכונה. האם באמת זו רמת הכשלונות של האונקולוגים ברחחבי העולם?
לא יתכן שיש כל כך הרבה כשלונות.
הייתי מקדיש את ימי החופש (שישי ושבת) לישיבה מול המחשב, כשאני חורש את מרחבי האינטרנט, מתוך ידיעה ברורה כי היושב"ם לא יכעס על שאני בשבת מול המחשב, כי לכל השואף להציל נפש אחת, זו לא פגיעה בשבת המלכה אלא קידוש השבת. אפילו קידוש השם למען הצלת ברואיו.

אין ספק שהייתי המום כשהמאמרים והספרים בנושא הסרטן היו מופיעים על המרקע. הייתי מכיר את שמם ודרכם של עשרות מטפלים גאונים, שהביא מזור לעשרות אלפי חולי סרטן. הייתי מכיר את ג`ים קולמן, נהג משאית, שריפא 185 חולי סרטן בעזרת סודה לשתייה ומייפל. וריפא פירושו שחמש עשרה שנה אחרי הטיפול שלו הם נותרו בחיים.
הייתי רותח על משרד הבריאות האמריקאי שאיים על נהג המשאית שאם יעיז לגעת בעוד חולי סרטן, מעבר ל 200 בהם הוא טיפל, הוא ישב בכלא.
הייתי מבין שלאונקולוגים אין כל מושג מהו הסרטן. האשמת הגנים בסרטן היא כמו האשמת אנשי דעא"ש הכורתים ראשים בגלל משקלו הטורדני של הראש לנושאו.
הייתי לומד כי חולה סרטן ממוצע, שלא יפנה לאונקולוג, ולא יריח כימותראפיה, הקרנה וניתוח, יחה פי 4 מהאוצמלל שטעה ופנה לייעוץ אונקולוגי ונפל בידי אותו המומחה.

הייתי מבין שהנערה ההיא נאבקה בכימותראפיה ובהקרנות, שהרגו אותה. הסיכוי שלה להיות חזקה מהכימותראפיה ולא למות היו בסביבות 2-3%. בקיצור, הם הרגו אותו, התכשירים, שמשהו נהנה ממכירתם.

הייתי קם ונוסע לגרמניה או למקסיקו או ליפן או להודו, כדי ללמוד רפואה נכונה מהי.
הכימותראפיה הורגת?
האונקולוגים הורגים! המונים.