בזכות המים ובזכות הכמות.

את הבחור, פרופ` באטמנגֶ`ליד, הכרתי לפני הרבה שנים. לא אותו אישית, אלא את הנושא עליו הוא נלחם.
על המים.
מים?
אבל כיון שלא היה בידי את המאמר המקורי נצרתי את הנושא בלבבי. הייתי ממש אידיוט שלא כתבתי, אני מכה על החטא וגם קצת את עצמי.
אז ככה. המאמר הופיע בשנת 1983, שנה לפני שסיימתי את ההתמחות בכירורגיה. בסורוקה.
אני שם את ראשי תחת להב הגיליוטינה וטוען כי איש מהגסטרואנטרולוגים בעולם לא קרא את המאמר, ואם אולי קרא, בטח לא טרח להביאו לידיעת עולם הרפואה בקול זעקה. לכל מי שסקרן ימצא את המאמר המקורי ב: http://www.watercure.com/pdf/peptic_ulcer.pdf

כיב בתריסריון ידוע כבר המוני שנים. כולל הביטוי הקליני.
כשהתחלתי את ההתמחות ברור היה כי חולה עם סבל בלתי ניתן לשיכוך מגיע לחדר הניתוח. חותכים את העצבים שגורמים להפרשת חומצה. אז ידענו כי החומצה עושה חור. כיב. כיב בתריסריון. ואחרי עשרות שנים של חיתוכים תוך הקטנת החומציות, נמצאו תרופות שצמצמו את החומציות ושוב בקושי חתכו את עצבי ה VAGUS. אלא שאז מצאו בקיבה את ההליקובקטר פילורי, שאין ישראלי שאינו מכיר אותו, והוא, ולא החומציות בלבד, הפך לאויב האנשים עם כיב. ואז התחילו לחסל אותו, עם 3 אנטיביוטיקות.

ברור לכל בעל תבונה כי לא החומציות ולא החיידק הם הגורמים. האדם, בתחזוקה גופנית גרועה ובמצוקה נפשית, הוא שעושה ת`חור לעצמו. בתריסריון. וגם בקיבה.

פרופ` באטמנג`ליד לא היה בר מזל. הוא פתח קצת את הפה ואז אנשי המהפכה שמו אותו בכלא אֶווין בטהרן. דפקו לו כמה שנים בכלא. כמובן שהוא הפך לרופא בבלוק 3, בגלל השכלתו. אלא מאי. לא היה לו שום כלי או סם חוקי כדי לתת לחולים במצוקה.
כיוון שהפרסים הם כמו כל העמים, הכליאה ללא סיבה ברורה גרמה למצוקה, והתגלו בבלוק 3 המון חולי כיב, חלקם חדשים וחלקם שסבלו מהתעוררותו.
ולאיש היקר שלנו לא היה מה לעשות למענם.
ואז בא האות מהשמים. בינואר 1980.
אחד הכלואים סבל מכאבי תופת בגלל האולקוס. לא היה שום דבר להציע לו. אז הרופא החסוד, ללא ציוד נתן לאומלל 500 סמ"ק מים ואחרי חצי שעה עוד ספל, קרי עוד 250 סמ"ק. סך שלשה רבעים של ליטר. אחרי המנה השניה הכאב הוקל. חלפו 8 דקות והכאב נעלם. איננו. האומלל היה המום. גם הרופא. האומלל סבל המון זמן מכיב, והתנסה בהרבה סוגי כמוסות וסותרי חומצה, שמעולם לא עזרו כך. הוא הסכים לקחת מים כל 3 שעות למשך ששה שבועות.
אח"כ, במשך חודשים רבים, לא היה לו כל כאב.

החולה הבא, ששכנע את כל אסירי בלוק 3 כי הטיפול במים עובד, היה אסיר פוליטי בשנות העשרים, הסובל שנים מכיב. היו ברשותו "תרופות" לכיב. כשהחלו הכאבים העזים ושום סם חופשי ("תרופה") לא עזר, הוא הסכים לקבל את הטיפול במים של פרופ` באטמנג`ליד. וזה עבד אחלה…

הוא המשיך לשכלל את השיטה ככל שצבר ניסיון בנושא. הגישה הסופית הייתה 250 סמ"ק מים חצי שעה לפני האוכל ו 250 סמ"ק שעתיים וחצי אחר הארוחה. הטיפול במים נמשך 4-6 שבועות. כמובן שבתחילת הטיפול נעשתה העמסת מים כמו בחולה הראשון.

פרופ` באטמנג`ליד הבין כי הכיב אינו בעית חומציות או חיידק כזה או אחר, אלא הפרעה פיזיולוגית, תגובה למחסור במים. מים!
פרסום שכזה בעיתונות עממית, לא בעיתונות של "מומחי האולקוס", עשויה לגרום לנפילות קטלניות במכירות של "תרופות" אלו, ואובדן אדיר של הכנסות. מי יתמוך? רק העם, החולים עצמם!!!

לקראת סיום המאסר הוא עבר לעבוד בבי"ח של הכלא, שם הגיעו אליו חולים מכל רחבי הכלא, חולים קשים מאד, עם הקאות דמיות מכלי דם בכיב, שדימם מסיבית. ושם, אחרי השלמת מתן מנות דם, ויומיים טיפול קונבנציונלי, החל טיפול של מים. הבראה מלאה, ללא כל צורך ב"תרופות" שממלאות כיסי יצרנים.

באותן שנתיים וחצי של מאסר הפרופסור טיפל ב 3000 חולי כיב, ועקב במשך זמן רב אחרי 600 מהם. התוצאות היו מהממות. הצריכה בסותרי חומצה, שסיפק בית המרקחת של הכלא, צנחה פלאים.
מים. כמעט רק מים הפכו לתרופת הכלא לאולקוס, תרופה ללא מרכאות. תרופה ללא הוצאה כלכלית כלשהי!

הערה נוספת- של פרופ` באטמנג`ליד: כשחולה עם כיב לוקח כדור כלשהו עם קצת מים, יתכן ולמים יש את ההשפעה המקילה תוך 10 דקות, עוד לפני שהכימיקלים הצליחו לפעול בגוף.

נכון שהייתי אידיוט שלא הבאתי את המידע המקסים הזה לעיונכם.
העבירו את המידע לכל מי שתפגשו.
הישועה תבוא מהעם. לא מהרופאים.
הרופאים ללא מרשמים חשים אבודים.