נעלם לי משהו מהמחשב. חיפשתי וחיפשתי וכלום.
פניתי לתקליטורים שצרבתי פעם.
בטעות נפלתי על משהו שכתבתי מזמן, לפני 12 שנה.
כשאני קורא את מה שכתבתי אז, האם באמת לא הצלחנו לשנות הרבה?
13-4-2001
האם הילדים, או המבוגרים, חולי הסרטן, חייבים למות, ולו בחלקם הגדול?
אין לי צל של ספק, שבעוד עשר או חמישים או פחות ממאה שנים נסתכל על תחילת המילניום הנוכחי
כתקופת הבורות הרפואית. ימי הביניים של הרפואה.
חייבים להדגיש שוב ושוב כי הרפואה של היום בנויה משתי יישויות- הרפואה הפולשנית ושאר הרפואה.
זו הפולשנית, או שניתן לכנותה "אינסטלציה הומנית", המאפשרת השתלת איברים, ביצוע ניתוחים
ברחם האם, הרפואה הטראומית, הניתוחים הלפרוסקופיים, איבחון מדוייק בסיוע ידע פיסיקלי עדכני,
היא הנותנת את הזוהר המודרני לכל הרפואה כולה.
אבל עיקר הרפואה, זו של העור ושל דרכי הנשימה, מחלות כבד וכליות, מחלות נפש ויתר לחץ דם, הסוכרת
של הילד והמבוגר, מחלות הנשים והסרטן לסוגיו, היא רפואת תקופת האבן, ימי הביניים.
זהרה של האחרונה נובעה מאורה של הראשונה.
ולכן מירי, הנערה חולת הסרטן שאחזה בכינור,זו שכולנו ראינו את פניה המקסימים מעל שלטי החוצות, איננה.
אני יודע שגם נעמה ביטון תלך. באותו תוואי. מי יתן ואתבדה.
שהרי בטבע, במרחבי הטבע, גם בחיות שחיות עשרות שנים, או מאות, לא תמצא את מחלת הסרטן.
ניסיון של התא לחיות ולשרוד במשך מאות מיליוני שנים נתן לו עוצמות אדירות. עכשיו חברו מיליארדי תאים,
וכולם צאצאי התא הבודד, זהים לו לחלוטין במבנה הגנטי, עם כיסוי או חשיפת אתרים בגנום בהתאם לתת התמחות
של האיברים השונים, והרי לפניכם האדם, או בעצם כל חי. צבר התאים יודע לשמור על עצמו בצורה מעולה, אם לא מחדירים
אל קרבו רכיבים בלתי רצויים, שאינם טבעיים, שאינם מוכרים למערכותיו מקדמת דנא, וכן לא מכניסים אותו, את האדם, או החיה,
לסביבה בעלת אנרגיות שליליות מבחינה רגשית או קרינתית, שהן מעבר ליכולות ההתגוננות.
לאדם, או לחיה, יכולות התגוננות מופלאות, הקרויות יכולות ריפוי. אבל קיים סף, שמעבר לו כל חי קורס.
מתח ממושך ומזון לא מתאים (כולל אויר ומים מזוהמים) הם סוף הבריאות, ותחילתם צמיחת הרפואה הקונבנציונלית.
מניעת המתח ושינוי התזונה, תוך ניצול יכולות ההבראה של צמחי מרפא, יקטלו את שירותי הבריאות, המשרתים בעיקר את עצמם.