יש חברים שנדמה להם שאנחנו בודדים, שרק אני מרים את נס הדגל, הולך לבד מול כוחות לא בהירים, שיש להם אינטרסים שונים משלי, משלנו.
ואנחנו מתים לחיות, ושאחרים יחיו גם. הם רוצים ממון. המון.
למען האמת, אנחנו כבר לא מעטים. יש רבים כאן, בארץ אבות, והמונים בחו"ל. כמו Dr Tim O’Shea, שרשם באתר שלו כמה מילים על זמר ויוצר שירה, שמת לבסוף מסרטן ריאות סופני. שמו היה Warren Zevon.
Warren Zevon was diagnosed with lung cancer, doctors gave him three months to live. He refused chemotherapy because it would have interfered with working on his last album. He said
in an interview, “I didn’t want any drastic alterations in my health – other than dying
או בעברית עממית-
הבחור שלנו היה מעשן כרוני. הוא מת בגיל 56. המשותף לו ולי היה ששנינו נולדנו ב 24 בינואר. הוא השיג אותי בשנה מבחינת שנת הלידה.
האונקולוגים נתנו לו שלושה חודשים לחיות.
הוא אמר לחכמי הלוגיקה הסרטנית: "שקו לי בתחת". הוא לא היה מעוניין בכימותראפיה כי הוא לא רצה הפרעה כימית שתחסל אותו בתום שלושה חודשים, כי הוא רצה לסיים לכתוב את אלבום השירים האחרון שלו. בנחת מירבי.
והוא אכן חי פי ארבע מאשר היה חי אם היה מסתכן בכימותראפיה, או/ו הקרנה, שהיו מחרבנים לו את האיכות.
הייתה אצלי חולה עם סרטן שד. כל השד מלא סרטן.
למה לא פנית לטיפול, שאלתי. כלשהו. אונקולוגי או אלטרנטיבי?
אימא שלי, כך היא ספרה, היה לה סרטן שד. קיבלה את "סל המזונות האונקולוגי". חירבנו לה את איכות החיים.
מתה כעבור שלוש שנים, הרוסה. אז החלטתי בלי טובות ובלי כל מגע עם אונקולוג מכל סוג, זָן, זֶן, מין…
אני כעת 11 וחצי שנים אחרי האבחנה. עדיין חיה לא רע. בלי גרורות. אני חיה כבר פי 4 מאשר אימי.
אז מי צריך בכלל אונקולוגים מקצרי החיים.
חברים- לכו כנסו למרפאות אונקולוגיות. באמת תקפצו. תראו שם המוני אנשים עם עיניים מתות, לפני ואחרי העינוי הכימי. או ההקרנתי.
כמו שכתבתי- לא צריך למות לפי לו"ז אונקולוגי.
כי האונקולוגים מצטטים את הנתונים של החולים שמתו כשהם בידיהם.
כימותראפיה הורגת את רובם. 95% מהחולים הקשים.
הטוב ברופאים- לגיהינום.