על טריגליצרידים.

עוד טיפה על שומנים.

בגדול, האדם אינו אוהב שומן. לא על כפות ידיים, כמו גריז של מכונאי, לא בסיר שאנחנו אמורים לשטוף ובטח לא ככתם על חולצה או מכנסיים. הדחייה משומן היא דחייה טבעית. מזל שהשילוב של סודה קאוסטית ושומן ומים נתנה לנו את הסבונים הראשונים, שהמיסו את אותם השומנים המגעילים, שנותרו על הידיים והבגד בעקבות אכילה בידיים של בשר הצייד הצלוי סביב מדורת השבט..
אלא שבלי שומן אנחנו על הפנים או במילים רפואיות, שומנים הם הכי ויטמינים שיש, עבורנו,
ממש כמו סוכרים וחלבונים ומים. הכול עניין של כמות.

שני סוגי שומנים מסתובבים אצלנו בגוף, כמו אצל כל בעלי החיים.
הכולסטרול, שהוא מולקולה כבדה, בנויה מארבע טבעות צמודות עם תוספת קטנה, ששינוי זעיר בה קובע אם זה אסטרוגן, פרוגסטרון, טסטוסטרון, ויטמין D ועוד.
השומן השני הוא חומצת שומן. חומצות אלו הן שרשרות בעלות אורך משתנה. אומגה שלוש ואומגה שש הן דוגמאות מוכרות לכל.
חומצות שומן נוטות להתחבר לגליצרול, שהיא מולקולה קטנטונת, רק שלושה פחמנים כולה. כל פחמן תופס חומצת שומן אחת, וכך שלגליצרול נקשרות מכסימום 3 חומצות אמינו, ושלוש זה Tri באופן שגליצרול עם שלוש חומצות שומן נקרא טריגליצריד. הטריגליצריד יכול לאבד חומצת שומן אחת או אף שניים, וכך הוא ייקרא דיגליצריד (די זה שניים) או מונו גליצריד (מונו זה אחד). זה על רגל אחת על נושא השומנים האנושיים.

הדם שלנו מימי כך שהשומן לא יכול להימצא בדם בצורתו השמנונית. לכן הגוף דואג להעביר את השומן בדם בכלי תעבורה, בגדלים שונים, ממוניות ועד סמי טריילרים וטריילרים. ממש כמו שהשב"ס מעביר את האסירים מבית הסוהר לבית המשפט ובחזרה, בבידוד, כדי לצמצם מגע עם האנשים שעדיין לא נתפסו על חם.
השומן מועבר מהמעי לכיוון הכבד ומהכבד לכל תאי הגוף ומתאי הגוף בחזרה לכבד. הכבד הוא התחנה המרכזית של תעבורת השומנים. בית חרושת לעיבוד ולטיפול גם בשומנים.

כמו כל דבר בר מדידה בגוף שלנו, גם ריכוזם של השומנים בדם שלנו תלוי בתזונה ובפעילות הגופנית ובמידת השקט או הרעש הנפשי.
קחו למשל חולה סכרת ממוסד, ותיק, אפילו שמנמן, ה"מטופל" (זה טיפול זה?) ע"י כדורים או אינסולין או כל רשע כימי אחר. תמדדו לו את רמת הסוכר בדם ותנו לו ללכת בקצב סוחט זיעה במשך שעה. רמת הסוכר תצנח כי השרירים בלעו עודפי סוכר. זה מה שחייב לעשות כל חולה סוכרת.

אבל נחזור אל השומנים. רמה גבוהה בדם נקבעת על פי התזונה ואורח החיים. גם השקט שהוא ההפך ממתח נפשי, מעלה את רמת הורמוני מתח ואלו מעלים את הסוכר בדם. גם את השומנים בדם.

אז מה עושים עם הטריגליצרידים הגבוהים?

טריגליצרידים גבוהים מקורם בעודף סוכרים בתזונה וגם עודפי שומנים, בייחוד הלא איכותיים כמו מרגרינות ושמן סויה וקנולה, בייחוד אלו המשמשים לטיגון וסובלים מעודף חום וחימצון. כאשר הטריגליצרידים בדם בעודף קיימת סכנה להופעת סוכרת מבוגרים השכיחה. גם לסתם השמנה, סתם מחלת לב ועד דלקת בלבלב, שעלולה להרוג. טריגליצרידים אוהבים למלא את תאי השומן שבבטן (צמיגים) וגם את השומן המעבה את הזרועות.
ידוע שרמות גבוהות של אינסולין בדם נוטות לקצר את אורך החיים, גם אם אתם הולכים כל הזמן לרופא. רופאים בגדול לא מאריכים חיים. גם רמות גבוהות של סוכר מקצרות חיים. גם טריגליצרידים גבוהים מעודדים התקשרות לקברן.
אלו הם שלושת מעריכי אורך חיי אנוש. סוכר. אינסולין. טריגליצרידים.
והם ממש קשורים זה לזה.
אינסולין אחראי על החדרת הסוכרים והשומנים לתאים. ואם הוא לא מצליח, רמתם בדם עולה. ואם רמתם עולה אז עוד קצת אינסולין מופרש בתקווה שיצליח במשימתו.
לא. לא נותנים אינסולין בזריקה בשביל להוריד טריגליצרידים.

הגישה הטיפולית שונה, ואפילו הגיונית:
1. סילוק המון סוכרים, פחמימות, מהדיאטה.
2. צמצום שומנים מהצומח (הכוונה פחות לשמן קוקוס ושמן זית) ובטח שומני טרנס.
3. פעילות גופנית המפעילה שרירים הבולעים כל מרכיב המאפשר פעילות שוטפת. סוכר, למשל.
חומצות שומן, למשל.
4. בליעת חומצה אלפה ליפואית. היא קצת יקרה, אבל זולה מתשלום לרופא מיותר, שמחלק סמים
רפואיים, שלא לדבר על אשפוז ומחיר סטנט בכלי דם כליליים מוצרים.
הוא מוריד גם רמות סוכר במינון של 300 מ"ג ביום.
5. סיבים תזונתיים.

בסך הכול ההמלצות הטיפוליות להורדת טריגליצרידים טובות לכל מחלה ששמעתם עליה.
לכל המכוניות הנחיות דומות. דלק נכון, שמן נכון, נוזל בלמים במידה, מסננים טובים, והמכונית תיסע לעד (ועד של מכונית זה עשרות שנים. בחיי).

ועוד מלה אחת בגנות הסוכרים והפחמימות עם אינדקס גליקמי גבוה.
גמישות כלי הדם צונחת שעתיים אחרי העמסת סוכר ופחמימות רעות. כך שהמון ימים של פגיעה בגמישות כלי הדם העורקיים היא אחד התורמים למחלת כלי דם. והמחיר גבוהה מדי, בטח גבוה ממחיר כל הסוכרים שהגזמנו בצריכתם.

סעו לשלום.