המשך:למה יש מחלות

למה יש מחלות
המשך….

אז למה השערה נושרת מראשו של הגבר, שאלתי בחגיגיות, כאילו נפגשנו זה עתה.
החיוך על פניו של יהוידע בישר לי שזה לא יהיה פשוט לקבל ממנו תשובה, בקלות שכזו,
כמו בערבי שאלות ותשובות.
היתה לי הרגשה שעוד הרבה טיפות זיעה יכסו את מצחי ויזרמו במורד שידרתי עד
שאוכל לברך על המוגמר.
אט אט התחלתי להבין שהשאלה הראשונה ששאלתי, וגם השניה, הן באמת גדולות
מדי עבורי. ובעודי שקוע אי שם בשרעפי, נשמע קולו של ד"ר יהוידע סאנשיין-
נסה לחשוב מדוע השערה נושרת.
את אשר יגורתי בא לי. פתאום אני מתבקש לחשוב, כשכל מה שאני יודע מהפירסומים
בעיתונות הרפואית זה שיש כדורים שעוזרים, ושמפו שמחזק את שורשי השערות
(לעזעזל, איך לא חשבתי על השטות הזאת של חיזוק שורשי שערות על ידי איזה חומר
שנמס במים או בשומן, והוא עוד מתחייב לחדור לשורשי השערות. באמת אני מטומטם שלא
תפסתי את הפרדוקס הזה. איך הפירסומות חוסמות לנו את זכות השיבה לחשיבה.)

שמע, עברתי למתקפה, כי לא ידעתי איך לענות, אני כבר יכול להעביר שתלי עור עבותי שיער מהישבן לקרקפת, בסיוע חיבור מיקרוסקופי של כלי הדם, אבל מעולם לא למדנו מדוע שיערות נושרות.

ממרח של רחמים נמרח על פניו, אך יהוידע ידע להקל על דיכאוני הזמני בקובץ שאלות
קצרות, הקרויות אצלנו שאלות מנחות.
זה שלא למדת מדוע השערה נשרה זה לא סוף העולם, ידידי, אך היכן למדת לא
להעיז ולחשוב. לחפש רפרנסים ומאמרי תמיכה זה נחמד, אבל זה לא מקדם אותנו לשום מקום אם איננו מעיזים וחושבים.
הקידמה, סח לי ידידי הקשיש- הצעיר, מקורה ברעיונות השונים מהמקובל.

תמיד היו לו, ליהוידע, משפטים כאלו, ותמיד קצרים, ותמיד קולעים, שלא יכולת למצוא להם מענה נבון. אבל, במחשבה שניה, אולי היו אלו מסרים שלא דרשו מענה כי אם האזנה והטמעה.
ולמה לעזעזל אני צריך תמיד לנסות ולענות? האם זו תכונה ישראלית, יעני אני האחרון
שפתחתי את הפה, אני המנצח. אני החכם.
ד"ר יהוידע סאנשיין גחן מעט קדימה, מתקרב מעט אלי, ממרומי קומתו הישובה,
לוכד בעיניו הכחולות אפורות את עיני עתירות המבע המסכן, כמו הנחש ההוא בסרט עם מוגלי, ספר הג'ונגל, ושואל בקול שקט, כמו מורה השואל את הזאטוט שנלכד לא מוכן,
ולמה אתה נופל מסולם?
למשמע השאלה אורו עיני. פיסיקה, וביחוד המכניקה, היו תמיד הצד החזק שלי.
זה פשוט, ד"ר סאנשיין, אמרתי בקול מלא בטחון. נפלתי כי סטיתי מחוקי הטבע
שבבסיס שווי משקל. מערך הכוחות שפעלו עלי היה שונה מאפס, כפי שדורש
החוק השלישי של ניוטון.
לא הייתי בטוח אם זה החוק הראשון או השלישי, אך התפללתי שד"ר סאנשיין
לא יזכור מה למד לפני 73 שנה.
הראשון, ידידי, החוק הראשון. החוק השלישי מדבר על הכוח והתגובה לכוח, ואתה נפלת בגלל אי קיום החוק הראשון, ששמירתו היתה מאפשרת לך לא ליפול מהסולם לנצח.
ואז נזכרתי כי בצילום הקשתיות שלו לא היה כל רמז לקשת זקנה, והייתי חייב לזכור כי זרימת הדם במוחו מעולה, וכך מתאפשר למוחו לעבוד כמו מחשב מעולה.
תוך שהוא מעביר את אצבעותיו בשערו האדמוני העבות, לכד בין שתי אצבעות שערה בודדה ומשך בכוח. בכוח. פיסיקה, מכניקה, כוחות, כבר לא הייתי כל כך בטוח בעצמי ובמקצוע שכל כך אהבתי. מה שהיה ברור שהופעל במקרה דנן כוח ברור, שתוצאת פעולתו היתה שערה אדמונית שד"ר סאנשיין הציג לפני עיני הבוהות.
היא לא נשרה, ציין בסיפוק החכם שלי, היא כאן כי היא נמרטה, ואלמלא נמרטה,
היא לא היתה בידינו.
מהשולחן השכן נעוצות היו זוג עיניים באותה השערה, שנתקעה מול עיני.
מכופתר ומעונב, עם חליפה, ועם מצח גבוה המשתרע עד העורף, ישב בעל העיניים הנעוצות בשערה, וכולו אוזן.
כשהבנתי שיש לי קהל, היה ברור שאצטרך לברור בקפידה את המילים, כשאני מנהל דיון עם ידידי החכם. ועוד קהל קרח. ועוד כשדנים בשאלה מדוע השערה נושרת, ושערות הקהל נשרו מזמן.

פתאום הרגשתי שמישהו עמדי, מישהו מבהיר את מוחי, מאפשר לשטף הרעיונות החדשים
לברור תשובה לשאלה שלא עזבה אותנו, ולא תעזוב אותנו בלי בת זוגה, התשובה.

לא טוב לה, יצאו המילים מפי, היא נשרה כי לא טוב לה.
באותו רגע ידעתי שתשובתי נכונה. נבונה. תשובת אמת. יש אלוהים.
ראיתי כי צדקתי, וזה לא היה רגע שכיח בפגישותי עם ד"ר יהוידע סאנשיין.
נכון, הוא אמר, בוחן כליות ולב שלי, השערה נשרה כי רע לה. שאם היא נועדה
לשבת על הראש, או בבית השחי או על הגבעה הסקסית ההיא, היא אמורה לשבת שם.
לשבת ולחיות שם. לחיות שם, מה שאומר שהיא זקוקה…
וכאן הוא נאלם דום, מחכה שהתלמיד ישלים את החסר.
התרווחתי לי בכיסא, מושיט את היד לכוס הבדולח עם המים והלימון,
ומתכונן לשבת בנחת ולהאזין להרצאתו של ד"ר סאנשיין בנוגע לשאלה שנשאלה,
אלא שאז שינה לפתע ידידי הנאור את הטקטיקה והחליט לפעול על פי "שאל ונען".
..מה נחוץ לשערה העלובה הזאת כדי לא לנשור, חשבתי במהירות יחסית, מהירות שיכול להשיג מוח יבש קמעה, חסר המים שנותרו בכוס הבדולח.
עצבים? ויטמינים? מינרלים? יסודות קורט? שלוה נפשית? נשיקה על המצח?
כל האפשרויות שאטו במוחי. ראיתי מול עיני את שורש השערה, את המיטוכונדריות ואת גופיפי הג'ולגי, את הציטופלסמה שבה מערכות שלמות מעבירות אלקטרונים, את האנזימים
עם המספריים, חותכים חתיכות של חלבון לצורך שפעול היתרה, את קרום התאים שבבסיס השערה, ופתאום הבנתי. הכל שם עבד לאט, הרבה יותר לאט לעומת מה שהיה בבסיס השערה של ד"ר יהוידע. השערה עמדה ליפול. שערת טלוגן נופלת.
(אם לא סיפרתי לכם על שלושת השלבים בחיי השערה, איתכם הסליחה. טלוגן הוא השלב השלישי, האחרון.)

אספקת דם, זעקתי בשקט, ומהר, כחושש שהתשובה, שנראתה באותו רגע כהכי נכונה, פשוט לא תמתין לי.
יופי נחמה, אמר כשחיוך בעיניו. ידעתי שד"ר סאנשיין, ממש באותו הרגע, היה גאה בי.
התלמיד ידע. אספקת הדם.
הרגשתי איך הכסא קולט בהנאה את גופי המתרווח. כעת תורו של ד"ר סאנשיין להרביץ את נאום הגבר, כך אמרתי לעצמי. רק לא הייתי בטוח שזה מה שאמר הוא לעצמו.

נכון, ידידי, השערה נושרת כי יש בעיה באספקת הדם.
הבעיה עצמה בנויה משני מרכיבים. זרימת הדם ומרכיבי הדם עצמו, שהם מינרלים, ויטמינים, הורמונים וכו'.
שמעת ששערת יכולות להלבין בין יום, או אם לא בדיוק תוך יממה, אזי תוך זמן קצר, שאל
יהוידע בכובד ראש.
שמעתי על כך. זה נדיר אך קיים. נחוץ משבר מזעזע כדי לגרום לכל מולקולות הצבע
שבכל שערות הקרקפת להשתנות, ממש כאילו הוטבלו במי חמצן.
השינוי בצבע אינו מחייב נשירה. יש מצבי לחץ, ויש גם מחלות עור, המלווים נשירה.
אלא שמרבית באי בית הקפה, וגם הקהל, שהמשיך לנעוץ מבט מהופנט בשערה
שבין אצבעותיו של ד"ר סאנשיין, לא נראו סובלים מבעיות לחץ או מחלות עור.
כך שלא נותר אלא להניח שמשהו במחזור הדם, אם זו כמות הדם העוברת בכלי הדם
ביחידת זמן או ההרכב של הדם, או שתי האפשרויות גם יחד, הם הסיבה למיעוט השיער.

מה עם הגנטיקה, בן קירח לאבא קירח, העלתי אפשרות מבריקה, שהייתה מאפשרת לי
להאשים גם את הטבע, ולנקות מעט את הקירח מאשמת הנשירה.
ידעתי שפגעתי, לפי העננה הזעירה שכסתה לזמן קצר את מבטו של ד"ר יהוידע .
ראיתי שהערה זו גרמה לשותפי לשלחן לשקול את תשובתו.
יש אמת בדבריך,