הגיג על מחלת קרוהן. כואב הלב.

מה שאני עומד לכתוב שוכב לי על הלב כבר כמה ימים.
לא מרפה.
חולת קרוהן התקשרה. עמדו לי דמעות בעיניים רק למשמע אוזני. היא עברה חמישה ניתוחי כריתת מעי. כל פעם עפה חתיכת מעי מודלק לחדרו של הפתולוג התורן. כעת יש לדודה שלנו חיבור בין המעי לבטן, שקוראים לו פיסטולה, כך שהחוצה, לעור הבטן, זורמת לה הג`יפה. עם קצת דימיון מודרך תבינו שזה יוצר ממש "חרא של חיים".
האישה בגיל החם של החיים. והיא רוצה לחיות, להנות מהשנים שנותרו לה.

לפני הרבה שנים שלחתי מכתב לעיתון "הרפואה" בנושא מחלת קרוהן. למרבה הפלא הוא לא הושלך לפח. כנראה העורך היה בחור מבריק מאד או מאד לא, כי בינוני הוא לא היה. בינוני היה מבין שאמנם השפה עדינה, פוליטיקלי קורקטית, אך בין השורות מסתתרת ביקורת קשה.

נעוף במנהרת הזמן לתחילת המאה העשרים. איש לא ידע על מחלת קרוהן, באותם הימים, כי קרוהן ועמיתיו תיארו את המקרים הראשונים שהם צברו רק בשנת 1931. בטח שהיו אז, פה ושם, חולים, שהפרזנטציה של מחלתם היתה דומה לשל המחלה היום.
כאבי בטן. שלשול. שלשול דמי. חום. הרגשה SHIT. תיאבון ירוד. משקל שיורד.

כבר בתחילת אותה המאה הציע רופא כי המחלה הזו, שעדיין לא נקראה קרוהן, ממש דומה למחלת ג`ונס, מחלה של הפרות. הפרות החולות שלשלו, עם דם, וירדו במשקל, והפסיקו להפריש חלב. הוא אפילו העלה הגיג כי הגורם למחלה הוא אותו גורם, אצל האדם ואצל הפרה. ואת החיידק של הפרה מצאו בהפרשותיה, גם בשלשול וגם בחלב, שהגיע לפיו של הצרכן האנושי. זה היה החיידק MAP. ממשפחת חיידקי השחפת.
אלא שבשלשול האדם אותו החיידק לא אותר. לא זוהה.

מה עשו באותם הימים, כשהחולה ההוא הגיע למיון? אל מיטתו ניגש רק הכירורג. זה מה שהיה. הגסטרואנטרולוג הראשון עדיין לא הומצא. לא נוצר. לא נברא.
אז בא נער או איש או אישה עם חום וכאבי בטן ושלשולים רבים. הסבל היה קשה. איום. היה אפשר למות אם היו מחכים. הכירורג בקש דחוף סכין חדה וחוטי תפירה ומרדים מהדור הישן. וכשכל אלו היו בהישג יד, הוא היה פותח את הבטן, מזהה את הסגמנט של המעי כשהוא מודלק, או התוספתן מודלק, וכורת את החלק ההוא. לא תאמינו. בטח לא תאמינו אם אספר לכם, על פי הכתוב בעיתונות מאותם הימים, כי כל החולים שעברו את הניתוח החלימו והמחלה לא חזרה. זהו. אין יותר קרוהן.

היום זה אחרת. הרפואה המודרנית, הסקרנית, דוחפת את אפה לכל חור זמין. הרפואה המודרנית מתה לדעת מה האבחנה. האבחנה מובילה לטיפול. הטיפול, וזו תפילה בלבד, אמורה להביא להחלמה. נכון?
הצחקתם אותי. הרפואה המודרנית, בנושא קרוהן, היא אסון.

ד"ר אבני, יאמר כל גסטרואנטרולוג מתמחה כמומחה, לא הגזמת? לא השלכת בנו shit על לא עוול בכפנו?
אולי, אך אותה הגברת שהתקשרה אלי עברה דרך מרפאתך, וגם דרך חדרי ניתוח, והיא מחרבנת על עור הבטן. כשמביטים עליה היא לא תחשב הצלחה שיש להתפאר בה. אנא הוכיחו לי כי אני טועה ואז אפרסם בכל עיתון (על חשבון הר"י) מודעת סליחה על חוצפתי ובורותי.

נזכיר שוב כי בימים עברו הגיע חולה עם המחלה (דלקת בסגמנט מעי. בערך 20 ס"מ. גג שלושים) למיון. משם למחלקה כירורגית בגלל הכאב בבטן. היה חשש להתנקבות שתוביל למוות. משם החולה התגלגל לחדר ניתוח. משם חזרה למחלקת האם. כמה ימי החלמה. הוצאת תפרים והביתה. ללא כל צורך במעקב כי אין יותר דלקת. הקרוהן היתה מחלה חד פעמית. ממש כמו אפנדיציטיס.
ומה קורה היום?
לא תאמינו. קודם כל נכנס לתמונה הגסטרואנטרולוג, שבעיני כל הוא הוא המבין במחלת קרוהן. הוא שואל שאלות, כי כך נדרש. אחר כך הוא עושה קולונוסקופיה, נכנס אפילו למעי הדק. לוקח ביופסיות מכל מקום חשוד.
הפתולוג מתאר את הממצאים המאפשרים לקבוע אבחנה של מחלת קרוהן.
הגסטרואנטרולוג נותן טיפול. הוא חושב שזה טיפול.
אבל למען האמת אין לו מושג מה הגורם למחלה, כך שברור שכל מה שהוא נותן די שווה לתחת. הוא לעולם לא יוכל לרפא את המחלה. הכימיקלים עושים כאילו המחלה חלפה. כאילו. אך היא ממשיכה לחפור תחת כיסוי התחת. הם גם נותנים מדכאי חיסון למיניהם, גם כאלו שנותנים לחולי סרטן. בכך הם מחלישים את מערכת החיסון של החולה, באופן שהמחלה הופכת אגרסיבית יותר. וככה, כשהחיסון ירוד, ההתלקחויות נישנות לעיתים תכופות, ואז קוראים לכירורג, שחותך כל פעם קצת. סיכוי ההחלמה כעת נמוכים יותר. אם החולה של פעם הגיע ישר לידיו של הכירורג, כי לא היה אף גסטרואנטרולוג חי, וכך ההחולה לא קיבל כל מדכאי חיסון, ובזמן הניתוח הוא היה בחיסוניות מיטבית, הרי היום החולה חוטף בומבות נוגדות חיסון והוא מגיע לידי הכירורג כשבר כלי, הרוס חיסונית ולעולם לא יחלים. כמו ההחלמה המוחלטת בתחילת המאה האחרונה.

אם המידע שמסרתי הוא נכון, תחשבו כמה אלפי חולים בישראל "זוכים" לטיפול גרוע מזה שקבלו מקביליהם לפני 100 שנים.
אז מי צריך את הגסטרואנטרולוגים כאשר מגלים את מחלת קרוהן.

היום כבר יודעים שהגורם הוא אותו החיידק, שהציעו אותו לפני 100 שנה.
אבל הגסטרואנטרולוגים עדיין, דופקים לחולי קרוהן את החיים.
האם אומרים להם לנתק מגע עם מוצרי החלב?
לא. עדיין לא. עוד המידע המוכח לא חדר לאתרי המוח הממונים על חידושים וחשיבה עצמאית.

ובינינו- בכל משאית עם מיכל המכיל חלב, הנוסעת למפעלים לעיבוד חלב, מסתובבים חיים וצוהלים חיידקי MAP. כן, כאן, במיכליות הנעות בכבישי ישראל.
בלי חלב קשה לפתח מחלת קרוהן.

לא בא לבכות כשמבינים שבלי מוצרי חלב לא יהיו כמעט חולי קרוהן בישראל.

הטוב ברופאים-…..