מתה ממחלת סרטן, שהפתיעה…

את עינב אתם בטח מכירים. בחורה מתוקה. היא כבר כמה זמן עובדת אצל רחמים, הבחור ממוצא תימני, אפילו שיש לו זיופים בריאותיים, הוא בחור מקסים, ובעל חנות לתבלינים ופיצוחים. אני חולה על שניהם, על כולם.

איך שאתם באים מצומת מחנה שמונים, הרשום כצומת חנה, ופונים לתוככי הישוב פרדס חנה, כיכר השלישית, איפה פעם היתה תחנת האוטובוסים המרכזית, שם פונים שמאלה. ממש לפני הכיכר הבאה בצד שמאל, נמצאת החנות המדוברת. אבל אני רציתי לדבר על מה עינב דברה עמדי.
כשנכנסתי לחנות פניה לא היו כתמול שלשום. קו עצבות.
מה קרה, עינב, שאלתיה. והשעה היתה אחת וחצי.
בשתיים יש הלוויה.
חברה שלי מתה
ממה מתה, עינבי, שאלתי.
סרטן שד, ענתה.
בת כמה היתה, שאלתי.
בת שלושים וקצת, ענתה.
איך הלכה?
לפני שלוש שנים מצאו לה סרטן שד.
נתנו לה טיפול.
באלוהים. כל מה שהיה להם.
היתה במעקב.
אמרו לה שהיא הבריאה. ברוך השם, אין סרטן. בדקו כל חור. נאדא.
אמרה לי שאמרו לה שהיא הבריאה.
פתאום באה לה דלקת ריאות. עשו צילום. הכול בריאה גרוות.
הלכה מסכנה מהר.

נהיה לי עצוב. ניסיתי להסביר לעינב שהם הרגו אותה. אחרי טיפול אונקולוגי כמעט אי אפשר להיות בריא.
גם אם ספרו לה מעשיות. עיוור לא יכול לראות גרורות אז איך אונקולוג יראה גרורות קטנות?
גרורות מפוזרות בכל הגוף כבר כשהגידול הראשוני בגודל כלום, אולי 0.1 מ"מ. לא ס"מ.
מילא הורידו לה ת`שד שלא היה שלהם. זה כפרה. מי יגיד לא?
אבל הכימותראפיה וההקרנות דפקו לה את מערכת החיסון.
ומערכת דפוקה היא שזִכתה בנקודות את הגרורות, שהכריעו את החברה של עינב.
בדיוק כשהתחלתי להסביר נכנס כזה בחור היפי קצת וכשסיימתי לדבר הוא ספר שחבר שלו רופא היה בכנס בישראל ושם בשיחה עם האונקולוגים הסתבר שאף אחד מהם לא יסכים לקבל כימותראפיה.
הם לא יהרגו את עצמם.
אבל להרוג אחרים, לא קרובים, ועוד בחסות החוק? זו ממש לא בעיה. עובדים עם כפפות. אין אפילו טביעת אצבעות…
מה הבעיה להזריק, להרוג בהמשך, עם עוד משלמים משכורת לא רעה?
זה אמר הבחור ההוא. לא אני.
ממש נבהלתי.
אם ד"ר גמזו ישמע, יזמן גם אותו לשימוע. אבל ד"ר גמזו לא בא לקנות כורכום וג`ינג`ר באותו היום.

עם היד על הלב, אני חושב כמוהו.
אבל על מחשבות, בישראל, לא מטרידים אזרחים.
גג שימוע, אצל החבר גמזו או אצל מחליפו…
קנינו מהר מה שרצינו ונפרדנו לשלום מעינב.
מהרנו כדי שהיא לא תאחר. לא כל יום קוברים חברה. עדיין לא.