אי שם בארה"ב, באוניברסיטה יוקרתית, שלמען האמת לא התקבלתי אליה כי לא בקשתי להתקבל, כתבו כמה
(שניים) פרופסורים כי אולי החלב אינו חיוני, כמו שטוענות יצרניות החלב בכל העולם וגם הדיאטנית, הזונאית שרית, שהוזמנה יחד איתי לשבת בתוכנית של אורלי וגיא.
אורלי לא הייתה נוכחת כך שיכולתי להיות יותר אני. נוכחותה של אורלי היא ממש ולריאן או היפריקום עבורי.
כשהיא בתמונה אני רגוע. לא מתפרץ. לא קוטע, לעולם לא אומר, כמו שאמרתי בתוכנית ללא אורלי, כי משרד הבריאות הוא המכשול לבריאות, וכי בתי חולים העוברים על גדותיהם בתכולה אנושית הזולגת למסדרונות ולאתרי אכילה של חולי המחלקות, היא הוכחה כי משרד הבריאות הוא כישלון, וכי כדי לשפר את מצב הבריאות כדאי ליצור נתק בין משרד הבריאות והזונאיות (אין איסור כתיבה כמו שבא לי, ואם האות האחרונה באלףבית איננה, נסתדר בלעדיה) לבין העם.
למען האמת, כשראיתי את התוכנית בהילוך חוזר, בערב, דווקא נהינתי. גיא והשחרחורת המקסימה היה ממש מצויינים. גם שרית הזונאית. אני חושב שגם אני הייתה סביר. בסך הכול היינו ארבעה, אך הכוחות לא היו הוגנים. גיא ידע כי חלב חרא. גם השחרחורת ציינה כי דלקות האוזניים והליחה של בתה, בילדותה, התעופפו מבעד החלון ולא שבו ברגע שאמה הפסיקה לתת לה חלב.
אני בטח נגד החלב. אני מגדיר את חלב ומצריו כ"אל קעידה" של הבריאות. סיגריות הגדרתי כאבו מאזן.
וכך נשארה שרית הזונאית, והיחידה מבין הארבעה שקבלה לא מעט ש"חים, לא כסף שחור, כדי שתשכנע את המטופלים שלה שחלב זה בריא. זה סידן.
הכי מצחיק אותי הדימיון בינה לבין בכירי משרד הבריאות. כשהייתי אצל שרת הבריאות בדיון על פלואור, כל פלצני המשרד אמרו שהפלואור טוב לעששת. שהפלואור טוב לעששת, וכי הפלואור טוב לעששת.
אך כולם, אני וגיא והשחרחורת ויעקב גורמן ושירה גורמן ואהוד לשם ועו"ד דני אשכנזי יודעים שאין כל קשר בין פלואור לבריאות השן.
ומה עם שרית? מה הדימיון בינם לבינה? שהיא טענה כי בחלב יש סידן ועצמות, כי סידן ועצמות, כי סידן ועצמות, כאשר כל חוקר יודע שמה שחיוני לבנית עצם הוא ויטמין D וויטמין K2 וגם מגנזיום, בעיקר מגנזיו, וסידן בטחינה ובירקות הוא די והותר, ואת זה הזונאית לא יודעת. או שמא יודעת, אך אם היא תעיז לפתוח את פיה, בינגו, הלכו לה הרבה מאות או לא הרבה אלפים, של מועצת השכנוע וההימור על בריאות כל העם וילדיו.
בקיצור היא היתה מאד עלובה מבחינת מידע. היא היתה זונאית קלינית.
אם הייתי יותר אוטוריטטיחבי, הייתי כופה עליה להעתיק את הספר "שוטי החלב" בכתיבה תמה, במחברת גדולה, ואח"כ להרצות על נזקי החלב לבריאות האדם. אבל אין לי אופי. השארתי אותה עם מחשבותיה. אני יודע שהיא תאכל את הכובע, רק לא יודע מתי.