ארוחת בקר, טוסט, דגני בקר טוב או לא

האמת היא שאיננו עיוורים וגם לא חרשים.
מה שמספרת לנו השכנה שלנו על השכן ההוא או השכנה ההיא, נאגר במוח.
אם הדיווח חוזר על עצמו, מפי משהו אחר, הרי שהוא מקבל חיזוק.
אני חושב שזה נורא טבעי שככל שיש יותר מקורות מידע, המדווחים על אותו הדבר,
עוצמת הביטחון שלנו באמיתות הדבר, גם אם לא חקרנו אישית בנושא, עולה.

ולכן כשחברת "תלמה", למשל, וגם חברת "קלוגס" ואחרות, מדברות על הרכיבים הנפלאים של דגני הבוקר, שהחברות העשירו בויטמינים ובמעודדי צמיחה ושריר, הגורמים לאובדן השומן במותניים ובירכיים, ברור שדגני בקר הופכים למשהו, ולא חשוב איזו חברה היא המפרסמת, למשהו שהוא שיא הבריאות.
ולכן, גם אנו, חפצי חיים, וגם צאצאינו- נזָכה את עצמנו ואת ילדינו בדגני בקר על הבוקר. וזה הכי ברור שזה הכי בריא והכי טוב.

אלא שהמחקר הכי מדעי, והכי אכזרי במסקנותיו, שולל אידיליה זו בין עם ישראל לדגנים הארוזים. או לחם לבן, או טוסט.

מסתבר שגם הדגנים הללו, וגם הטוסטים מהלחם האשכנזי, הלבנבן, הפריכָתי, יש להם השפעות גרועות על הבריאות בכלל ועל הציפוי הפנימי של כלי הדם בגוף.
דופקים לנו את כלי הדם, כבר אחרי יומיים שלושה.

לפני שאמשיך בקטילה המדעית של הדגנים, אציע לכם את ארוחת הבקר האולטימטיבית, הכי בריאה שיש.
אז ככה. קמים בבקר, עושים את מה שעושים ושואלים בדממה- אני רעב?
– אם התשובה היא לא- עופו לבי"ס או לעבודה, עם המזון לשעת הרעב האמיתי.
בתיק או בשקית. לא בניילון, בבקשה. דיאוקסינים ועוד רעלים.
– אם אמרתם- רעבים אנו, הכינו פרוסת לחם כבדה, לחם שיפון זה לא רע, עם שכבת חמאה הגונה (לא החמאה המלוחה ביֶתֶר. עודף מלח משמר מוצרי מזון וגם גופות), איזו חביתה עם חלבוניים וחלמוניים או סתם ביצים רכות. איכלו. צחצחו שיניים וסעו למסעותיכם, בהתאם לגילכם.
לקחתם קצת ירק- תבורכו.
אלו היו פעם ארוחות הבקר שלנו.
נחזור למחקר קוטל הדגנים והטוסטים.

אז ככה. הבשורות יצאו לפני הרבה שנים כשהרופאים עוד לא היו חכמים ומתוחכמים.
אם אינכם רוצים להשמין, הם טענו וחשבו- אל תאכלו שומן.
אינטואיטיבית זה נשמע הגיוני.
אז אם לא נאכל שומן, מה נאכל- שאלו הרופאים והמטופלים שלהם.
אכלו הרבה פחמימות ומעט שומנים. גוף לא יודע לעשות מפחמימות שומנים.
טעות.
הגוף חכם. הרופא לא.
ארה"ב מלאה שמנים למרות שצריכת השומן ירדה.
ולמה יש ים של שמנים בעולם המערבי? בגלל הפחמימות.
ככל שאוכלים פחות פחמימות, ויותר שומן (במידה), הרעב קטן והמשקל צונח.

נניח שאתם אוכלים דגני בקר או לחם קל או קליל או רב קליל, בצורתו ה"טבעית" או בתור טוסט.
כיוון שהערך הגליקמי של הנ"ל גבוה, הסוכר בדם עולה מהר. אחריו הלבלב מפריש אינסולין. לכן הסוכר צונח. לכן אנחנו נחלשים. לכן התלמיד חסר מנוח ומפריע, ואנחנו, הבוגרים, חשים תשישות ורצים להכין כוס קפה או צועקים- מותק קפה עם כפית סוכר או כפית סוכרזית (הגשש החיוור).

צא ולמד. חזרו למה שסבתא בישלה או הכינה לארוחת בקר.

אל תבזבזו כסף על מה שחוסם לכם את כלי הדם ומרוקן את מאגרי האנרגיה.
פחמימות זמינות מדי!!!

אני שמח שהבנתם. אשמח אם תיישמו.
הבריאות או החולי מקורם בתכולת הצלחת.