שירלי מזהה רופאים דלי מוחין. פגשתם שכאלו?

קבלתי את המכתב היום.
לא. לא בקשתי את רשותה של הקטנטונת בת ה 25.
סחבתי את המילים שלה וללא כל עיבוד הדבקתי אותן כאן.

כמה טיפש יכול להיות רופא, שמזבל ת`מוח של מטופלת על מעי רגיז, על חררה או על דלקות שקדים חוזרות.
הוא מעולם לא תהה מדוע הם באים. החררה. דלקת גרון. המעי הרגיז.
באה שירלי הקטנה, שלא למדה רפואה ומראה לשלושה מומחים שהם, במחילה מגילם, אהבלים, ואם לא ילמדו ממנה, הם ימשיכו להטעות מטופלים אחרים. מוטב שילמדו רפואה נכונה.
אהבתי את הקטנטונת החכמה.

ד"ר אבני שלום רב,

הסיפור מתחיל בגיל 12, כשהתחילו להופיע לי פצעונים קטנטנים על הזרועות (שליוו אותי במסירות עד גיל 24- אך זה בהמשך). רופא העור בדק ואמר בנחרצות שיש לי חררה, ושזה טבעו של הגוף שלי. במילים אחרות- אין מה לעשות בכדי להעלים את הפצעונים.
מכיוון שאינני סובלת מאלרגיות, האמנתי. כי מי אני שאערער על ממצאיו של הרופא.

כך חלפו השנים והתגייסתי לצה"ל; 9 וחצי שעות עבודה ביום, קל"ב.
בוקר בהיר אחד, בערך בחודש הראשון לשירותי בצבא, הבטן שלי התנפחה. פעם ראשונה שזה קרה, כמובן שלא ידעתי ממה זה נבע. וככה זה המשיך כל בוקר- הבטן מתנפחת, אני סובלת מעוויתות בבטן, והתחושה לא נעימה. מה עושים? הולכים לרופא צבאי! ממצאיו בקצרה: שום דבר.
אז הלכתי לרופא מומחה מטעם קופת החולים. הוא לא מצא משהו ספציפי, וקבע: תסמונת המעי הרגיז. גם אחרי שחיפשתי באינטרנט אודות התסמונת, לא הצלחתי להבינה. ממש מרגיז.
ובמקביל, בלי קשר (כמובן שקיים קשר מובהק, אבל בהווה הסיפורי של תיאור מצבי מתקופת הצבא- אין קשר): אני חיילת = צריכה להעביר 9.5 שעות ביום = כוס קפה עם חלב (פרה) כל בוקר יעשה טוב את העבודה.
ואכן, בכל בוקר הייתי פותחת את היום עם כוס קפה: 3/4 מים ו-1/4 רעל לבן.

קיץ 2011, מחאה. כחלק מהמחאה אנשים רוצים להפסיק לצרוך מוצרים מסויימים של חברות מאוד מסוימות. בעת גלישה באינטרנט הקשורה במחאת הקוטג`, הגעתי להרצאה מוקלטת שלך. הנושא: נזקי חלב הפרה לבריאות האדם.
ההרצאה פתחה לי את הראש, התחלתי לפקפק במוסכמות חברתיות, שעצם היותן מוסכמות האמנתי בתמימות שהן גם לגיטימיות ורצויות.
ואז החלטתי באותו רגע- להפסיק לצרוך חלב ומוצריו במשך חודש ימים.
הסיבה העיקרית להחלטה- משהו בדבריך לגבי הקשר שבין צריכת חלב פרה לדלקות גרון.
ואצלי: דלקות גרון חוזרות ונשנות מגיל קטן מאוד + שקדים נפוחים ואדומים.
(כמובן שבמהלך השנים הרופאים המליצו להיפטר מהשקדים האהובים עליי, וכמובן שעד היום אני מסרבת בתוקף).

במהלך כל החודש אכלתי כהרגלי- פירות, ירקות, בשר, ביצים, דגנים וקטניות, ונמנעתי לחלוטין ממוצרי חלב (היה קשה, בגלל המחסור הפתאומי בשוקולד).
בתום 30 הימים, שמחתי להכריז באוזניי כל: הבטן לא התנפחה ולו פעם אחת, הפצעונים שעל הזרועות, שכבר היו חלק בלתי נפרד מחיי- החלו להיעלם! ובאותו חודש קייצי שמאופיין בקור מזגנים טיפוסי- לא סבלתי מכאבי גרון כלל!
נדהמתי, התקשיתי להאמין. חיש מהר הלכתי לחנות הספרים הקרובה ורכשתי את ספרך- שוטי החלב. בתום הקריאה, לאחר שהתוודעתי למקרים של מטופלים שתיארת, אמרתי שלום ולא להתראות לחלב הפרה בצורתו הנוזלית, ולמרבית ממוצריו.
עברה שנה מאז אותו "חודש ללא מוצרי חלב";
הצריכה החלבית שלי בשנה זו: לעתים רחוקות חמאה קשה, פעם בשבוע עוגה של אמא (לפעמים על בסיס שמנת מתוקה, לפעמים על בסיס חמאה), ופה ושם גם שוקולד.
אסכם זאת בצורה הבאה:

הפצעונים נעלמו = שללנו חררה
הבטן כבר לא נפוחה = שללנו מעי רגיז
הגרון כבר לא עושה בעיות = שללנו הרבה מאוד מרשמים של אנטיביוטיקה וכו`.

שלב התודות!
אני רוצה להודות לך,ד"ר אבני, שרצית, ושגם הצלחת- לגרום לנו, לכל מי שרק מוכן, לפתוח את העיניים, לפקפק, והכי חשוב- לשנות הרגלים.
אני ממליצה בחום על ספרך לכל מכריי, ובכל הזדמנות שעולה בשיחות על הנושא עם אנשים אחרים.

בתודה ובברכה,
שירלי, בת 25, מאזור השרון.