ד"ר אריה אבני

ללירי חברה, אז מה, אז מה, באף היא גרה לה, אז מה, אז מה, לפעמים הולכת תמיד חוזרת לה. היא

היינו רעבים. ממש היינו רעבים. נורא רעבים. אולי אפילו נורא, נורא רעבים. כל כך רעבים היינו שממש לא ידענו מה

מה שיפה ברחוב כלשהו, בארץ כלשהי, באינטרנט, שאתם פוגשים שם אנשים, שבחיים (קרוב לוודאי) לא הייתם פוגשים אם לא הייתם

אנשים שונאים להיות לבד. נכון, לא כולם. יש בודדים המתבודדים והשקט מאחרים טוב להם. אבל הרוב אוהב עוד. עוד אנשים.

כמה מילים לח"כ משה פייגלין לא ידעתי. לא ידעתי שאשתו של משה פייגלין חולה. מחלת פרקינסון. שנים. עד שאובחנה. הבן

לפני כמה דקות נרשם באינטרנט- שמואל קראוס מת. נכון. הוא עישן. הריאות שו לא היו במיטבן. מה הם עשו לו

זה מכתב שאסור שיפורסם. אסור שאישה או איש או נערה או נער יראו את הכתוב. בגללו יתכן ומנכ"ל משרד הבריאות

מכתב מאמא שפגשה אווילים: לד"ר אבני שלום. הנה סיפורון קטן ולדעתי חשוב – בני בן ה-4 היום סבל מדלקות עיניים

לא. לא בקשתי את רשותה לשבץ את מכתבה באתר שלי. החלטתי לא לומר מלה ולעשות מעשה. היא הגיעה אלי כמטופלת.

מה שאני עומד לכתוב שוכב לי על הלב כבר כמה ימים. לא מרפה. חולת קרוהן התקשרה. עמדו לי דמעות בעיניים

יעקב גורמן, בוגר יחידה מאד מובחרת, לקח על עצמו משימה קשה, יותר מכל הפשיטות הצבאיות. בהן הוא השתתף. הוא לקח

היום, 27.1.2013, זעקו הקרייניות וגם הזכרים, כי התפוסה במחלקות בתי חולים אדירה. המערכת קורסת. השפעת מכה. העם מוכרע. מוחרא? חיפשתי

בכמה מילים על חמוטל. היא גרה בצפון הרחוק, נושק לבנון. היא זמרת מאד מוכשרת, מוכשרת בתרגום מילים של יצירות מוסיקליות,