ד"ר אריה אבני

אני מודה שלא ידעתי ולכן לא יכלתי לכתוב על הנושא. בדיוק כשהוא כתב על התיאוריה המסקרנת ביותר שלו, אני הייתי

שבועת הרופא, האמורה לחייב כל רופא, אינה שבועת נאמנות למנכ"ל משרד הבריאות, הנוכחי או הקודמים או אלו שיבואו אחריו. השבועה

נניח שחטפת את ההרפס הנמוך. כבר המון שנים שיש בעולם את ההרפס הגבוה ומנגד יש את ההרפס הנמוך. הגבוה תוקף

אני מודה שאני מת על שוקולד. אלא שבניגוד למרבית המתים, אני אוהב את המריר. כזה שאפר לחוש את הָהֶל שאיננו.

האמת שגם אני, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, לא ידעתי חצי ורבע דבר על נזקי החלב לבריאות האדם. הייתי

מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר גמזו, שלח לי דוא"ל (זו באמת קידמה) ובקש ממני למחוק משפטים מהאתר שלי, שיש בהם מן

אני אוהב את פרופ` סקוט- מומביי. יש לו פֶה, ישמור השם. אני בדיחה לעומתו. כשהוא יתחיל לכתוב למנכ"ל משרד הבריאות,

An important scientific innovation rarely makes its way by gradually winning over and converting its opponents. What does happen is

כמו שרשמתי בדף הראשי של האתר אני זקוק לסיפורים אישיים, שלפעמים, הם הרפואה האמיתית. קבלתי מכתב שכזה. הוא אמנם ראשוני,

זה מה שהם מציעים לנו. האונקולוגים. "ידענו מראש שהטיפולים יהיו קשים ואכזריים". לילד שלי לא הייתי מאשר לעבור מסלול רצחני.

הייתי ממש המום. אך מה שמשגע שזה לא היה חדש לי. זה קרה כל פרק זמן. אולי כל שנתיים. אולי

3.1.2013 אז ככה. הבריאות היא נכס יקר מכדי להפקידו בידי אלו שבעוד 30 או 50 שנה כולם יבינו עד כמה,

מזל טוב. עוד שנה חלפה. אין ספק שהשנה תהיה שמחה, גם בנושא האונקולוגים. אם כל אחד מהקוראים יעביר את ההגיג

דודו, ששם משפחתו שמור במערכת, מחשש עינא בישא, כתב לי מכתב מאד קצר ובו רשם את ניסיונו בגמילת עצמו מעישון.

שמעתי על כך ברדיו. לא ממש הייתי קשוב לפרטים. נאמר כי ההורים של ילדים אוטיסטים מפגינים מול בית ראש הממשלה.

אחרי שלפני יומיים הנשיא אובמה הזיל דמעות, בעקבות נשמות טהורות שנרצחו, קמו בארה"ב ראשי איגוד רופאי ילדים וזעקו כנגד כלי