הגיגים

אי אפשר להאשים את משרד הבריאות ואת הרופאים מחלקי הכימיקלים דהיום כי רק הם הקוץ בישבן הבריאות. בריאות העם. די

האם זו מלכודת פתאים? בהתחלה, בעידן התמימות והאמון ברופא המומחה, הכול היה בסדר. המלה כימותראפיה, שהיא בעברית עממית "טיפול כימי",

האם משרד הבריאות כועס? אני חושב שכן. משרד הבריאות קרוב לוודאי כועס עלי. אולי אפילו מאד. איזה נאד נפוח הוא,

העבירו לפייסבוק שלכם ומשם הלאה: אני לא יכול להצביע בבירור. אין ספק שהעמוד שלי בפייסבוק הפריע לאחד או לכמה או

זה היה בשנת 1989. הנהלת הכללית קבלה אותי לעבוד במרפאת הרצל ברמת גן ככירורג, פרוקטולוג וקולונוסקופיסט. את השירות הקולונוסקופי שם

אלמלא המכתב הקטן ששלחה לי רינה טל, עו"ד, אין צל של ספק שלא הייתי מגלה בנעמה ק. כל עניין. המפגש

זה היה ממש נורא, אבל אומרים שבחלום הכול יתכן. אפילו זיגמונט פרויד היה מתקשה בפענוח, בעיקר כי בימיו נושא החיסונים

זה עושה אותי לפעמים עצוב. בגלל הויכוחים במועדון. של הקיאקים בשדות ים. ביום שני יש לנו מנהג- בתום החתירה מרביצים

מדי פעם מגיעים אלי חולים/ות המביאים באמתחתם/ן הוראות רפואיות. כי גם תזונאית רפואית היא נציגת הרפואה עלי אדמה. ואני חושב

כשנכנס אדר, בדרך כלל יותר שמחים. ובאמת, כשקמתי הבקר, הייתי במצב רוח טוב. התעוררתי עצמונית. ללא שעון עזר. נכנסתי לויינט,

זו אהבה נדירה. אהבה שכמותה לא ראיתם. זו אהבה לעולמי עולמים, ולא כמו אהבות בסרטים, שעשויות להמשך אולי שעתיים. זו

הוא מת. לא היום. זה היה בפברואר השנה. 2014. קודם כל אבא שלו, טל, חטף שפעת. היה על הקרשים. כמדומני

בעיה. זו בעיה קשה. ישבו מנהלי בתי חולים ממשלתיים וכמעט בכו. על המרקע. איש לא רקע ברגלו. לא ראיתי על

זה די הפתיע אותי. הגשמים שטפו היום את כל הארץ. אמרו שהיו מקומות בארץ שחטפו ארבעים אחוז ממה שיורד כל

רשמתי בפייסבוק. בבקר, בבקר, כשאני קם, אני זורק מבט על ווינט. בעיקר לראות מה האירועים שהיו בעת שישנתי. תודה לאל,

ממש היום סיימתי לקרוא את ספרו הקצר של ד"ר פיליפ בינזל, סתם רופא משפחה, אפילו לא רופא בית חולים. בעל