סיפורים קצרים

כל מה שנותר מאותה התקופה היה סליל של פלדת אל חלד וכמה דפים קטנים תלויים בסליל. הלכתי כעת להביא סרגל

ד"ר ברקת היה מרוצה. מרוצה מאד. הפרצופים רצו אצו על המוניטור שתפס את מחצית קיר משרדו. שניה אחת לכל פרצוף.

מה שיפה ברחוב כלשהו, בארץ כלשהי, באינטרנט, שאתם פוגשים שם אנשים, שבחיים (קרוב לוודאי) לא הייתם פוגשים אם לא הייתם

הם קראו לו "יהושע פרוע". לא, אף פעם לא קראו בשם זה בפניו. תמיד כשגבו היה מופנה אליהם ואוזניו היו

"מר לוין"- קראתי את שמו של הנבדק הבא, בעמדי בפתח חדר הרופא. כן, הוא ישב שם קרוב לדלת, בין הלקוחות

חזרתי היום מנקודה מסויימת והייתי בדרכי לנקודה אחרת, מה שנקרא בשפה מקצועית: תנועת נל"ן. היום היה חם, אחד הימים הנדירים

המעשה שהיה כך היה, וכל כולו אמת, שלא כמו הסיפור שכולו שקר שכתב הבחור היקר והמוכשר, יוסי בנאי, בספרו "אנונימוס

"המלאך שלי", כך היא קראה לו, או לפעמים, כשהעבודה הייתה ממש חונקת, ולא היה לו ממש זמן לנשום, היא לחשה