ד"ר אריה אבני

היא שלחה לי שני סיפורים הכוללים שלוש נשים. היא עצמה בחורה חכמה, שלמדה פיסיותראפיה ויש לה חלומות עד השמים. לא

קוראים לה אידית או עידית. היא העדיפה לרשום את שמה באנגלית. היא, בדומה לי, כועסת. כועסת על אותם הנוירולוגים, המקבלים

אם מנשה לא היה כותב, בחיים לא הייתי יודע על הסיפור של מנשה. כמו שכבר ידוע, אני רואה בצריכת מוצרי

צבי הוא חקלאי. קצת בטעות. אבל חקלאי מוכשר. מגדל אורגני. אני מת על התות שלו ועל החסה, וגם הכרוב, וגם

שימו לב איך עובדים חוקרים במדעי הרפואה, על פי אותו המאמר.  שאני מתקשה להגדירו כמדע. החוקרים מתאמצים לעקוב אחרי עשרות

לפעמים נדמה לכם שיש לי המון ביטחון כשאני כותב. אבל לפעמים אני מרגיש ממש נאחס. אני אוהב את הטופו ואת

את המכתב היא לא כתבה לי, אלא לחברה בפייסבוק, כמענה לתגובה שלה למכתב שלי שם. את המכתב העתקתי בהמשך. מיכל‏

אתמול שמעתי את הידיעה על האמא הצעירה שהרגה במו ידה שני עוללים שהיא ילדה. היה בא לי לכתוב באותו הרגע

קבלתי היום במייל מידע על מחקר שנמשך 13 שנים. באוסטרליה. אני לפעמים חושב שזה ממש בזבוז לדרוש ציון פסיכומטרי גבוה

כל מה שנותר מאותה התקופה היה סליל של פלדת אל חלד וכמה דפים קטנים תלויים בסליל. הלכתי כעת להביא סרגל

עם היד על הלב. לא הייתם נמסים כמו מנגרינה על פלדת מחבת חמה אם הייתם מקבלים מכתב שכזה אוטוטו לפני

לא תאמינו עד כמה השם חשוב. יותר מאשר אתם חושבים או מאמינים. תשאלו את הנומרולוגים. אם לא תביאו להם את

באזור כרכור פרדס חנה מופיע אחת לשבוע עיתון בשם "גפן" המושבה. חינמי. אני לוקח אותו מסיבה אחת. יש שם פינה

אילנה מהאזור שהוא צפונית לאזור בו בביוב מצאו רק נגיף פוליו שט על shit, כותבת (מחממת לי את הלב בחודש

אנחנו נעים בזיג זאג ולא ישר, אל עבר הבריאות המיטבית. יש לנו, עם היד על הלב, עוד מאות שנים להגיע

הלב הלם כמו משוגע. הזיעה נגרה ממני ולחלחה את המצעים הצחורים. כמה טוב שהתעוררתי. המתח היה בלתי נסבל. טוב שהחלום