מכתבים אישיים

שמה ציפי. לפי מספר הנייד שהיא השאירה באתר שלי ברור מקום מגוריה- ארץ ישראל. אלמלא המכתב שלה באלוהים שלא הייתי

זה מכתב שאסור שיפורסם. אסור שאישה או איש או נערה או נער יראו את הכתוב. בגללו יתכן ומנכ"ל משרד הבריאות

מכתב מאמא שפגשה אווילים: לד"ר אבני שלום. הנה סיפורון קטן ולדעתי חשוב – בני בן ה-4 היום סבל מדלקות עיניים

לא. לא בקשתי את רשותה לשבץ את מכתבה באתר שלי. החלטתי לא לומר מלה ולעשות מעשה. היא הגיעה אלי כמטופלת.

נניח שחטפת את ההרפס הנמוך. כבר המון שנים שיש בעולם את ההרפס הגבוה ומנגד יש את ההרפס הנמוך. הגבוה תוקף

האמת שגם אני, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, לא ידעתי חצי ורבע דבר על נזקי החלב לבריאות האדם. הייתי

כמו שרשמתי בדף הראשי של האתר אני זקוק לסיפורים אישיים, שלפעמים, הם הרפואה האמיתית. קבלתי מכתב שכזה. הוא אמנם ראשוני,

3.1.2013 אז ככה. הבריאות היא נכס יקר מכדי להפקידו בידי אלו שבעוד 30 או 50 שנה כולם יבינו עד כמה,

דודו, ששם משפחתו שמור במערכת, מחשש עינא בישא, כתב לי מכתב מאד קצר ובו רשם את ניסיונו בגמילת עצמו מעישון.

בהמשך מכתב שקבלתי היום מבחור בשם רמי. זו דעתו האישית בעקבות ניסיון חיים מצטבר. אני חושב ממש כמוהו, מתוך ניסיון

אני מעתיק ומדביק את המכתב ששלח לי ברנש בר מזל, ששמע ממי ששמע ונבהל ממה ששמע ואז שמע ממי ששמע

לקרוא ולאהוב. בחור צעיר שמחסל בלי הנד עפעף פרנסה של כמה רופאי שווא. הוא שם עצמו, במו ידיו, במו הבנתו,

וכך כתב מוישה במכתבו אלי: ———– יולי 2012 אצבעות כפות הרגליים היו רדומות אצלי הרבה שנים, לפני 4 חודשים, הפסקתי

ד״ר אבני תודה. ראיתי, קראתי, הצצתי ונפגעתי. כאקט ראשוני הפסקתי מזה 3 ימים לקחת סטטינים אפילו שהם נחשבים לטובים (לפיטור).

כיוון שנהיה בֹּקר ושבעת הגורים של נושי העירו אותי, והייתי חייב להאכילם וכבר נהייתי ער, נגשתי למחשב לראות ההגיע פתשגן

שלום ד"ר אבני, מצאתי פסוק בפרשת האזינו שכתוב מפורש "חמאת בקר עם חלב צאן",בקר זה בהמה גסה וצאן הכוונה בהמה