חדשות בריאות

אני אוהב את ד"ר ויליאם קמפבל דוגלס. הוא יודע לאתר נושאים מעניינים ולהפוך אותם למאמר קריא ומדאיג. הנה אחד המאמרים

כמו שאמור להיות ידוע למי שעוקב אחרי הדברים שאני רושם באתר שלי, איני מתנגד גורף לרפואה קונבנציונלית. אני מנשק ידים

הפחד הוא מקדם מכירות הכי טוב. רוצים התקף לב? אירוע מוחי? שיתוק? כסא גלגלים? רוצים למות בטרם עת? השאלות שנשאלו

לחיי הזיקפה שבדרך… בינינו, מה יש לנו עוד בחיים? מה הכי כואב לנו לאבד? מצאתי מאמר נחמד על נושא כאוב.

זו באמת בעיה. חי לו איש פשוט ומאושר, שיש לו עסקים משלו, ולא דוחף את אפו לעניינים לא לו. ענייני

בגדול, אני נגד עישון. אם אלוהים נתן לי איזה 20% חמצן, טיפה דו תחמצת הפחמן וים של חנקן, למה לי

אני זוכר את היום ההוא בו הייתי כירורג תורן  במיון, בסורוקה. לא היה אפילו פנימאי אחד במקום, באותה השעה. כולם

לפעמים בא לי לבכות על רופאים. לא אלו העוסקים ברפואה פולשנית או רופאי טיפול נמרץ או הפתולוגים. אלו הם רופאים

אפילו אני, שאני עדיין מחשיב עצמי כבחור די יציב, לפעמים חש בלבול. יש כאלו כותבים שויטמין E חשוב וחיוני ונוגד

אין ספק שזה שובר את הלב לראות קורבן של תאונת דרכי יושבת או יושב בכסא גלגלים. גם קטוע רגל או

כמה טוב שיש בעולמנו חוקרים. בשנת 1815 מי מהם בודד את פרודת הכורכומין, המרכיב הצהוב של כורכום. ב 1870 כבר

קוראים לו מוישה. לפחות כך אני קורא לו. הוא האבא של אחת הכלות שלי. למוישה יש ראש, הלוואי עלי. לא,

על BPA ושאר מזיקים כימיים. בסך הכול, וזה טבע אנושי, כל אדם דואג לדָמיו, יעני הונו האישי, תזרים מזומניו או