ד"ר אריה אבני

אין ספק שאם היינו עוצמים עיניים ומדמיינים איך יראו מעבדות בתי החולים בעוד 20 או 50 שנה, בטח היינו חשים

לפני יום או יומיים נסעתי לי לאנשהו, משם לשם, והקריין ברדיו, שלרוב אינו מרגיז אותי, הפעם הוא כן. הוא נסה

בצבא לא שואלים שאלות. שם הרופאים גם לא שואלים שאלות. בצבא- הוראות משרד הבריאות מתבצעות כמו בצבא. לא שואלים שם

הוא ממש טמבל, זה שכתב את המכתב. הוא פונה לרופא, ועוד מעז לחשוב. לבד. להטיל ספק. ולחפש באינטרנט!!! ובסוף להחלים

נחנקות עד מוות. הספר "סיפורה של אישה אחת", תודה לאל, בדרך לבית הדפוס. בגלל הסיפור אותו למדתי מפי אישה אחת,

האמינו לי שהחיים לא קלים. בטח לא לי, כשאני מקבל כל מיני מאמרים מקטבים שונים. שהשומנים הרוויים נותנים חיים וגם

שמעתי על הנושא לא פעם. אפילו קראתי מאמר מדהים, ששמרתי אותו, על כמה שהחיידקים משפיעים על תפקודנו היומיומי. מדהים אך

הוא מסכים איתי, וזה משמח. כתבתי כי יש רופאים החיים בזכות חלוקת תכשירים שיש להם מעט אינדיקציות וים של תופעות

האמת היא שכשאני צריך לקנות שקדים, אני נוסע לפרדס חנה, אני מוצא אותם אצל רחמים. הוא אחלה נשמה, רחמים. נשמות

נעלם לי משהו מהמחשב. חיפשתי וחיפשתי וכלום. פניתי לתקליטורים שצרבתי פעם. בטעות נפלתי על משהו שכתבתי מזמן, לפני 12 שנה.

אני יודע שלא קל היום להתקבל ללימודי רפואה. סיפרו לי שנחוצות המון נקודות יקרות ערך בבחינה הפסיכומטרית כדי להתקבל לנבחרת

גב` ל. לא הייתה המטופלת שלי. היא רק באה למפגש כדי לתכנן דרך בה נוכל להפיץ קצת את בשורת האביב

אנחנו בבעיה. אנחנו בבעיה כי מערכת הבריאות, וראשי משרד הבריאות (לא כולל את שרת הבריאות שהבנתה ברפואה שואפת לאפס. אפילו

ד"ר ברקת היה מרוצה. מרוצה מאד. הפרצופים רצו אצו על המוניטור שתפס את מחצית קיר משרדו. שניה אחת לכל פרצוף.

כה אמר השם: מי אשם? כל שנותר לנו הוא להאשים את עצמנו. אי ידיעת החוק אינה פותרת מענישה. מי שאחראי

כמה חברים שלחו לי את הכתבה בה משרד הבריאות דורש להוסיף ויטמין D לחלב. ולא תאמינו, משרד הבריאות קובע שצרכני